תנו למוח לעבוד. זו לא סתם סיסמה — זה יכול להאריך את החיים

תנו למוח לעבוד. זו לא סתם סיסמה — זה יכול להאריך את החיים

מאת: פרופסור משה בר

הקריאה להיות אדם פעיל ומעורב איננה רק קלישאה של קואצ'רים ומנטורים. היא מבוססת על מדע מוצק, ויש לה הרבה יתרונות

יצירה ועשייה פיזית, כמו גם יצירה ופעילות מנטלית, מתגמלות אותנו כך שנרצה להמשיך. הכימיקלים שמשתחררים במוח (נוירוטרנסמיטרים כגון דופמין) הם הדרך של המוח שלנו לדרבן אותנו לעשות עוד ועוד. ההרגשה הטובה מעשייה וממעורבות אינה איזשהו קונספט ערטילאי או סיסמת קואצ'ינג. היא מבוססת על ביולוגיה וכימיה קונקרטית במוח, שהאבולוציה נטעה בנו כדי שנעשה וניהנה ממה שעשינו, גם כשזו עשייה חיצונית ופיזית, וגם כשזו עשייה פנימית ומנטלית.

אפשר להמחיש את הקשר הזה בין עשייה ומצב רוח דרך מבט על דיכאון ועל הגישות היעילות ביותר לטיפול בו. תנועה (במיוחד אירובית כמו ריצה), פעולה ועשייה הן הדרכים המהירות ביותר להפחית סימפטומים של דיכאון. שיטה חדשה יחסית שצוברת פופולריות בשם Behavioral Activation, או BA ("הפעלה התנהגותית") מעודדת מטופלות ומטופלים לקום ולעשות, גם כאשר אין להם מוטיבציה.

עשייה ומעורבות, פיזית ומנטלית, לא רק משפרות לנו את החיים, אלא יכולות גם להאריך אותם. הדוגמה הברורה ביותר, שאנו נתקלים בה לעתים תכופות, היא הצניחה ביכולות הקוגניטיביות אצל אלו שיוצאים לגמלאות ולא ממלאים את זמנם בפעילות אינטנסיבית אחרת. אנחנו יודעים בבירור שלפעילות הפיזית והאינטלקטואלית, ואפילו לעושר הפעילות החברתית שלנו, יש השפעה ישירה על האטת הירידה הקוגניטיבית ועל יצירת תאי מוח חדשים שמשמרים את יכולותינו. פעילות היא לא רק אמצעי לשיפור מצב הרוח, רמת הסיפוק והחיבור שלנו לחיים. חיים פעילים אינטלקטואלית, תזוזה פיזית ומעורבות חברתית מאריכים את תפקוד המוח, ובהתאם את החיים עצמם.

למאמר המלא של פרופסור משה בר