הרומן האוטוביוגרפי של ינץ לוי, "תוחלת החיים של האהבה", מתאר התמודדות של משפחה עם מחלתו של אחד הבנים ועם דעיכתו של האב
עלית קרפ תוחלת החיים של האהבה
ינץ לוי. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 398 עמודים
"תוחלת החיים של האהבה" הוא ספר מעורר מחשבה, שהקריאה בו אינה קלה. על פי הצהרת המחבר מיד בתחילת הספר, זה רומן אוטוביוגרפי שמתאר את מותו של אחיו באיידס לפני שנים רבות. לוי, בן למשפחה של שישה ילדים, מתאר באומץ וללא שיפוטיות את התהליכים שעוברים על משפחה שמתמודדת עם מחלתו הקשה של אחד הבנים ועם קשיים נוספים. כפי שכבר סיפר בעבר, אביו היה מבוגר מאמו בשנים רבות, ואמו, שנולדה למשפחה חרדית, עזבה את הדת כדי להינשא לו וניתקה את הקשר עם משפחתה. אולי כדי לפצות על הקשיים הללו, הביאו ההורים לעולם שישה ילדים, וגידלו אותם בדירה גדולה ומוזנחת על אחד מגגות תל אביב, כשהם נוכחים בבית בדרך כלל.
לביא, כך נקרא אחיו של מיכאל, המְספר, היה ילד חזק, חכם ומלא אמביציה. הוא הצטיין בלימודים, התגייס לאחת הסיירות והיה חניך בקורס קצינים, אלא שבבדיקת דם צבאית שגרתית שנערכה בעקבות תרומת דם התגלה שהוא חולה באיידס. לא נשא, אלא חולה. רשויות צה"ל משחררות אותו מיד, והידיעה נוחתת על המשפחה כרעם ביום בהיר: לחרדה הרבה בנוגע לגורלו של האח נוספת גם התהייה כיצד נדבק במחלה, שגנאי דבק בחולים בה. הוא לא היה מכור לסמים, לא היה הומו וגם לא קיים יחסי מין עם זונות. כאילו לא די בזאת, המשפחה מתמודדת עם בעיה נוספת, חמורה לא פחות. אבי המשפחה לוקה בשיטיון. אט־אט הוא מאבד את זיכרונו, וכשלביא חולה הוא כבר אינו מסוגל להבין מה שמנסים לספר לו. הוא משתין בכל פינה בבית, הולך לאיבוד מעת לעת, ונטל הטיפול בו הולך וכבד.
לוי מתאר באומץ ובכנות החלטות קשות שהתקבלו במשפחתו בניסיון להקל על חייו של האח. ראשית הם נפטרים מחומי הכלב. הם מנסים למסור אותו לאימוץ, אבל ללא הצלחה, הם מנסים למסור אותו לעמותה למען בעלי חיים, אבל הם מסרבים לקבל אותו, וכך, לוקחים שניים מהאחים את חומי לשדות ונוטשים אותו שם. זו דוגמה טובה לאופן שבו מספר לוי את הסיפור בלי לשפוט את המעורבים. את מלאכת השיפוט, אם יש כזאת, הוא משאיר לקוראיו, וזה אולי הדבר המעניין ביותר בספר
"תוחלת החיים של אהבה" של ינץ לוי היא ביוגרפיה חזקה ומרגשת ...