זהו יומנה של פעילת מחתרת, שבעיצומו של שילוח שארית גטו ורשה לטרבלינקה, בספטמבר 1942, נמלטה משם יחד עם בעלה, ד"ר אדולף-אברהם ברמן. מיד לאחר מכן פתחו השניים בפעילות מחתרתית נמרצת לעזרת היהודים שהתחבאו ב"צד הארי".
"אכתוב כמו פעם, אך ורק לעצמי, למרות שאני מודעת לכך שאם דפים אלה ישתיירו עד סוף המלחמה הם יחדלו להיות רכושי הפרטי, מאחר שאיש מאתנו, הנשארים, אינו יכול להישאר אדם פרטי" - כך כתבה בתיה טמקין-ברמן בפתח יומנה המטלטל, המתאר את מאמצי ההצלה בצד הארי של ורשה הכבושה, 1944-1945.
זהו יומנה של פעילת מחתרת, שבעיצומו של שילוח שארית גטו ורשה לטרבלינקה, בספטמבר 1942, נמלטה משם יחד עם בעלה, ד"ר אדולף-אברהם ברמן. מיד לאחר מכן פתחו השניים בפעילות מחתרתית נמרצת לעזרת היהודים שהתחבאו ב"צד הארי". בני הזוג חיו בזהות שאולה, בצל הפחד המתמיד מפני מסגירי יהודים, השמלצובניקים, כשהמחשבות על המתחולל באותו זמן בגטו אינן מרפות מהם.