באמצעות התאמה של זמן השהיה במיטה לזמן השינה בפועל- כפי שנגזר מחישובים שונים המסתמכים על יומן שינה אותו ממלא המטופל- נוצר למטופל "חלון שינה" מצומצם מהרגיל, אשר רק במסגרתו מותר לו לישון. התזמון מחדש של זמן השינה בונה אצל המטופל דחף לשינה , ובמשך הזמן, אחרי תקופת הסתגלות קצרה ( ולא תמיד קלה, יש לציין ) משתפרת השינה: זמן השינה בפועל מתארך, והזמן עד להירדמות מתקצר. |