הספרות הפסיכולוגית והמשפחתית המועטה המתייחסת לסוגיית יחסי חמות-כלה, נוטה לראות יחסים אלו כבעייתיים וכקשורים בעיקר לאפיונים אישיותיים של החמות . מנגד, גם הטענה השכיחה בתיאוריות של פסיכולוגית האישה, כי נשים נוטות לפתור מצבי קונפליקט בינאישיים בדרך פייסנית והרמונית- אינה מתיישבת עם ממצאי המחקרים המגלים בעייתיות בלתי פתורה ביחסי חמיות וכלות.
בניסיון לחרוג משתי תפיסות שיפוטיות אלו, בחן המחקר הנוכחי את יחסי החמות והכלה כצומת בה נפגשים שני קולות "שונים" של נשים שהינן "אחרות" בחברה ובמשפחה. "אחרות" זו נבחנה גם כנרטיב של נשים המתנגדות למיצובן כ"אחרות" על פי התסריט של החברה הפטריארכלית. המחקר התבצע על-ידי ראיונות עומק אישיים וראיונות בקבוצות מיקוד ועובדו על פי שישה ממדי נרטיב התנגדות מוסרית ושתי קטגוריות מובחנות חדשות: פרקטיקה של גבולות ופרקטיקה של האשמה. הדיון בממדים אלו, מעלה את מוטיב ה"אחרות" הנשית כתימה מרכזית, העוברת שינוי תוך-מיגדרי ובין-מיגדרי לאורך מחזור החיים הנשי. נרטיב זה העלה קולות תוקפניים ולוחמניים שהציגו את יכולתן של נשים להיות דכאניות כלפי נשים אחרות, לא פחות מאשר את היותן קורבנותיו של דיכוי זה.
למחקר המלא באתר פסיכולוגיה עברית
איסוף ועיבוד: נעמי גלאור, עורכת תוכן , פרויקט הגורם האנושי .
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 