שיתוף כאידיאולוגיה כלכלית-פוליטית במרחב האינטרנט
עדי פז, אוניברסיטת בר אילן
בשנת 2001 אוניברסיטת MIT השיקה פרויקט שמטרתו העלאתם של כל הקורסים לרשת. עד היום 1400 קורסים הועלו לרשת והם זמינים לכל אדם, מכל מקום, ללא הרשמה או הרשאה משום סוג. רוב הקורסים שהועלו לרשת עד כה מכילים, מלבד רשימת הקריאה ונושאי הלימוד, את סיכומי ההרצאות, תרגילי בית ומבחנים. בדרך כלל עם פתרונות. חלק מהמרצים העלו לאתר מאמרים או ספרים שהם כתבו בנושא, או צילומי וידאו של שיעורים וניסויים. חלק מהמרצים מנהלים באתר קבוצות דיון או פורומים מסוגים שונים. אוניברסיטת MIT ואנשי הסגל שהעלו את הקורסים שלהם לאתר מעודדים את הגולשים להשתמש בחומר לצרכיהם: השכלה כללית, מחקר או הוראה, כל עוד הם ימלאו תנאי רישיון CC .
השאלה למה אנשים משתפים אחרים בידע שלהם היא אתגר מחקרי: כלכלת המידע לא מצייתת לחוקי הקניה והמכירה של הכלכלה הקלאסית, ערך המידע לא נקבע על פי ההיצע והביקוש החלים על שאר הסחורות והמוצרים, והכי חשוב - חלק גדול מהאנשים משתפים ב"חינם", כלומר שלא מתוך ציפייה לקבל כסף בעבור ה"סחורה" שהם מספקים. אז למה הם משתפים???
חוקרים מתחומים שונים נתנו תשובות שונות לשאלה הזו. חלק מהם יסבירו שהכלכלה החדשה היא כלכלת מתנות: המשתפים לא מצפים לכסף, אבל הם מצפים לסחר חליפין מסוג כלשהו. אחרים יטענו שמדובר בפילנתרופיה לשמה . תשובה אחרת תטען שהעניין הוא באתגר שבשאלה ובתחושת הניצחון שחש הפותר. חוקרים אחרים יעלו הסברים חברתיים-פסיכולוגיים: המשתפים מעוניינים בכבוד , בהכרה של הקהילה בידע ובכישרון שלהם.
אין לי ספק שכל התשובות הללו הן תשובות אפשריות הראויות להתייחסות, אבל מישהו באמת חושב שאוניברסיטת MIT מעלה את כל חומרי הלימוד לרשת והשקיעה כל כך הרבה כסף ומשאבים אחרים כדי לשכנע אנשים להשתמש בהם רק כי היא רוצה שכולם ידעו שהיא הילדה הכי חכמה בכיתה? אז למה בכל זאת הם משתפים???
מקור וקרדיט : כנס חוקרי האינטרנט והטכנולוגיה , אוניברסיטת בר אילן , היחידה ללימודים בינתחומיים , התכנית למדע , טכנולוגיה וחברה , 14 לנובמבר 2006
http://internetbiu.googlepages.com/