מקור : וושינגטון פוסט. (13 בפברואר 2007 )
איסוף ועיבוד מידע : נעמי גלאור, עורכת תוכן , פרויקט הגורם האנושי
אם אתם חשים פרפרים בבטן או מוכנים לנסוע מקצה העולם למשנהו בשביל נשיקה - האם זו אהבה או כימיה?
מחקרים שונים מראים כי כימיקלים, אשר פועלים כמעבירים עצביים במוח הם האחראים לרגש אהבה והתאהבות. כאשר מתאהבים, נדלק גזע המוח ומשחרר אל מערכת העצבים מולקולה קטנה בשם פנילאתיל אמין (PEA) שאליה חוברים המוליכים העצביים דופאמין ונוראדרנלין. ביחד הם מעוררים בך היי חוקי לחלוטין. קצב פעימות הלב עולה, האדם חש ריגוש שעובר בכל הגוף, החושים מתחדדים, והלב מתרחב.
חוקרים באוניברסיטת פלורידה סטייט בחנו את חולדות השדה, שהן חיה שמזכירה יותר מכל את בני האדם, באופן שבו היא מתאהבת בבן זוגה. לרוב הזכרים והנשים נקשרים האחד לשני לאחר מגע מיני יחיד והזכר אף נעשה עוין כלפי נקבות אחרות לאחר שלב זה. החוקרים מצאו כי לאחר ההזדווגות בין הזכר לנקבה שוחרר הדופאמין למוחו של הזכר והשפיע על חלק המכונה ה-accumbens הגרעיני, אשר נמצא גם במוח האנושי. לאחר מכן חסמו החוקרים את פעילות הפרוטאין המופעל על ידי הדופאמין במוח החולדה. כתוצאה מפעולה זו איבדו הזכרים את ההעדפה לבנות זוגן שאיפיינה אותם, קשר אותו הגדיר החוקר שהוביל את המחקר, ד"ר ברנדון אראגונה, כחזק ביותר.
חוקרת אחרת - אנתרופולוגית מאונ' רטגרס, כתבה בספרה: "אנו אוהבים: הכימיה של האהבה האנושית", שאהבה היא כמו סם. הדופאמין הוא אכן כימיקל הגורם להתמכרות ולצורך שלנו לחזור ולבקר במחוזות הנאה שגופנו הכיר: מזון משובח, מין וסמים.
אולם במשך הזמן התשוקה דועכת - הדופאמין מתפזר והשפעתו מתפוגגת.כי המח אינו מסוגל להישאר לאורך זמן ברמות גבוהות של שכרון חושים.
המשך במאמר מאת נילי טאקר בעיתון וושינגטון פוסט. (13 בפברואר 2007 )
עוד בנושא זה בכתבה בערוץ בריאות ויופי של MSN
עוד על מדע האהבה בערוץ ynet בריאות.
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 