ברגן בלזן: הם הגיעו בינואר 44'. עשרות אלפים מתו שם מקור, מחלות ורעב ("רעב נורא"). שלי היתה עם שני ילדיה באגף הנשים ועבדה בפירוק נעליים שנאספו ממתים. דוד, שהופרד מהם, שהה באגף הגברים והועסק כרופא. כל בוקר, מספרת, היה מפקד ואחריו היו אוכלים ארוחת בוקר שכללה בעיקר מים. בערב, עם סיום העבודה, פגשה את הילדים בצריף. אומרת שבמחנה ראתה אנשים בשיא כיעורם. רבים גם התאבדו. |