מקור וקרדיט : עיתון "הארץ" , מאת: אריאל הירשפלד
מבט אישי ומעניין על חייה של הסופרת בתיה גור ז"ל כסופרת מיוחדת של הרומן הבלשי בישראל . הרומאן הבלשי של בתיה גור הוא הזנקה של ז'אנר נחות יחסית, בידורי וטריוויאלי, אל ספירה אמנותית . לדברי כותב , בעלה של הסופרת המנוחה בכל חייה הבוגרים, בחייה כמורה, כאם וכאשת איש, הדריכו השיקולים האנושיים את מנוחתה - עוולות וגסויות שבין אדם לחברו בבית ממש, בין התלמידים, בין המורים והתלמידים, במדינה ובעולם. הריחוק היחסי מן המעגל האישי לא פגם בתחושותיה, וגם מבעד לעשרה מזרנים של הסתר תקשורתי, פוליטי, תרבותי או תועלתי, חדרו אליה זחיחותם של שליטי ישראל והישראלים, דורסנותם, ב"שטחים" וגם בביתם. לא רק חברון או סברה ושתילה, אלא מקרים של יחידים רבים שנחשפה אליהם בפועל ממש ופעלה למענם כאילו למענה ממש.
כשהייתה מורה לא היססה לגעת בחייהם של תלמידיה אם גילתה בהם דבר הטעון התערבות ועזרה, והיא שהפעילה את תנועת הצלתם. היא לא היססה לשפוט הורים אם ראתה שפגעו בילדיהם או נאטמו כלפיהם ולא היססה לשפוט את חבריה לעבודה אם ראתה בהם גסות רוח באחת מצורותיה - כאיוולת, כהתנשאות או כפדנטיות מופרזת. גם גסות של ילד, אלימות של נערה, רוע של גבר אל אישה.
פנייתה, בהיותה בת שלושים ושמונה, לכתיבת ספרים - ובעיקר לספרי בלשים. התפתחותה בשנות השלושים לחייה, בעיקר בעקבות האמהות, הובילה לאיזו התרכזות של אישיותה - ומולה החלו חייה כאישה, כאם וכמורה, באופן שבו התנהלו עד אז, סוגרים עליה. הם כפו עליה תפקוד נשי מיושן שגם אם הסכימה לרבים מערכיו לא הסכימה לפרופיל הנמוך שנכפה על קולה. המרכז הברור של הווייתה, שנוצר וזוקק מתוך רקמות רגישויותיה הרבות, היה, באין לי מושג מתאים יותר - אינטליגנציה השואפת לפעול. אין זו רק "תבונה ורגישות" אלא צורך להבקיע אל מה שנתפש בעיניה כ"עולם" - החברה והתרבות הישראלית, ולגעת בו.
למאמר המלא של פרופסור אריאל הירשפלד , בעלה של הסופרת המנוחה .
על בתיה גור....
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 