מחקרים : האם דיאטות צום יעילות ?

מחקר מדוקדק גילה שדיאטת צום משפיעה על רמותיהם של חלבונים רבים בגוף. אולם השינוי מתחיל רק אחרי שלושה ימים, ועדיין לא ברור מה התועלת שלו – אם בכלל יש כזאת

כמו כל בעלי החיים, בני אדם צריכים מזון כדי לשרוד ולתפקד. בלי אוכל, תאינו ורקמותינו לא יקבלו את החומרים הנחוצים לפעילותם. ועם זאת, יש טענה שעשוי להיות יתרון גם לאי-אכילה, כך ששילוב של צומות מבוקרים בתזונה ובאורח החיים שלנו ישפיע לטובה על בריאותנו. בשנים האחרונות מתפרסמים יותר ויותר מחקרים העוסקים בדיאטות המדמות צום או בדפוסי תזונה בעלי בסיס דומה, כמו צום לסירוגין. המאמץ המחקרי הזה נועד בעיקרו לגלות אם יש בסיס אמיתי לתועלת המיוחסת לצום, ואיך צומות מבוקרים משפיעים באמת על בריאותנו?

לחיות בלי פחמימות

בשנים האחרונות התרבו מאוד המחקרים הרפואיים העוסקים בשיטות של צום כפרקטיקה טיפולית לשיפור הבריאות הכללית ולטיפול בבעיות רפואיות כמו מחלות לב וכלי דם, סוכרת, סרטן, מחלות ניווניות של המוח ועוד. סקירות חדשות של מחקרים בנושאים הללו מצאו ראיות לכך שלפחות חלק מהשיטות הללו משפיעות לחיוב על מגוון רחב של מדדים בריאותיים אצל נבדקים בריאים וחולים גם יחד. בה בעת הדעות עדיין חלוקות בשאלה אם התרומה הזאת ספציפית לדיאטות צום, או שמא התועלת שנמצאה נובעת מעצם הירידה בצריכת הקלוריות ולא מהצום עצמו. מסתמן כי התועלת העיקרית היא אכן עצם ההגבלה הקלורית, ונכון לעכשיו אין ראיות ביולוגיות ארוכות טווח הקושרות בין צום לבריאות.

מחקרים העלו השערות רבות על מקור ההשפעה החיובית שנראה שיש לצום על הבריאות. רובם התמקדו בשינויים שהצום מחולל בפעילות ההורמונלית ובחילוף החומרים בגוף, או בדקו על בעלי חיים את הקשר בין צום למחלות כמו סוכרת וסרטן. 

מחקר שהתפרסם לאחרונה צלל עמוק יותר וערך את הניתוח המקיף ביותר שנעשה עד כה על רמת הפעילות של חלבונים בגוף האנושי בעקבות צום מלא. במחקר, 12 מתנדבים נמנעו במשך שבוע מאכילה וצרכו רק מים. בדיקות דם תכופות מדדו את רמותיהם של כמעט 3,000 חלבונים שונים בדמם. נמצא ששינויים מערכתיים בייצור החלבונים החלו להופיע רק אחרי שלושה ימי צום, וכללו שינויים בכאלף חלבונים – בעיקר הפחתה בכמות החלבון. ביומיים הראשונים היו שינויים מעטים בלבד, דבר שמעמיד בספק את ערכם של צומות חד-יומיים. השינויים נמצאו בחלבונים שפעילים בכל האיברים החשובים בגוף, כולל איברים פנימיים, המוח, העור ואפילו העיניים ובלוטות הזיעה.

שני חלבונים הושפעו באופן משמעותי מהצום וכמותם פחתה מאוד עם תחילת תהליך איבוד המשקל ועלתה מחדש כשהנבדקים חזרו לאכול. 

 לסקירה המלאה באתר מכון דוידסון ( מכון וייצמן)