לא טוב היות האדם לבדו? מחקרים חדשים מראים שאולי דווקא כן

 גדעון לב 

אנליזה של 90 מחקרים שבחנו יותר משני מיליון אנשים מצאה שבדידות כרונית מקושרת לעלייה של 14%‏-32% בסיכוי למוות מוקדם. חוקרים גם חישבו כי כל יום של בדידות גורם לנזק השקול לעישון 15 סיגריות, אבל התמונה מורכבת מכפי שנדמה. קל לצייר את הבדידות כסכנה ציבורית, אבל יש מקום להזכיר גם את החשיבות של היות לבד, כתנאי הכרחי להתפתחות אישית וחיים משמעותיים. זה מה שעושה חוקרת הלבדיות פרופ' נטע ויינשטיין מאוניברסיטת רדינג באנגליה. " זמן לבד הוא הזדמנות למרכוז מחדש ולבניית קשר עם עצמך, וזה משהו ששוכחים ברעש של חיי היומיום העמוסים שלנו", היא אומרת.

נראה שבילבלנו בין המצוקה הכרוכה בהיעדר כרוני של מגע חברתי, לבין הערך הרב שניתן למצוא בשהות עם עצמנו, לבדנו. "הבדידות היא דבר טוב מאוד, וכל אדם שמתגורר בכרך נזקק לה", העירה ויסלבה שימבורסקה. "הניכור לעומת זאת הוא דבר רע. מתי כבר נתחיל להבחין בין השניים?"

רק בשנים האחרונות החלו חוקרים במדעי החברה לבצע את ההבחנה הזאת ולבחון גם את הערך הפוטנציאלי של בילוי זמן לבד. "זה תחום מאוד מצומצם", אומרת בשיחת זום חוקרת הלבדיות (solitude) פרופ' נטע ויינשטיין מאוניברסיטת רדינג באנגליה. "יש אולי עשרה חוקרי בדידות בעולם, אם כי המספר גדל מאז הקורונה".

"אף אחד לא חשב שבדידות יכולה להיות מועילה", ממשיכה ויינשטיין. "לקח לחוקרים הרבה שנים להתגבר על הסטיגמה שכרוכה בבדידות. אל תשכח שלרוב מדובר בפסיכולוגים חברתיים וחינכו אותנו להאמין שהקיום האנושי הוא עניין של מערכות יחסים, ואז אין ערך לבדידות. אבל התמונה שמתגלה היא שונה".

לפי המחקרים, בשונה מפעילות חברתית, לבדיות מתאפיינת לרוב באפקט של עוררות נמוכה יותר, רגועה יותר, אומרת ויינשטיין. "היא עוזרת להתחבר לעצמנו, בעוד שקשרים חברתיים עוזרים להתחבר לזולת. כל מצב תורם משהו אחר לרווחה הנפשית שלנו, והנתונים מהמחקרים שלנו מעידים על כך שצריך איזון בין הזמן לבד לזמן החברתי". 

לכתבה המלאה