מגפת האופיואידים בארה"ב ( ערי החוף המערבי הליברליות)

 מירב מורן

קשה לתפוס את הנתון הזה: בחמש השנים האחרונות מתו חצי מיליון אמריקאים ממנת יתר. ב–2022 לבדה מתו יותר מ–111 אלף איש, וב–2023 מתו יותר מ–107 אלף. מדובר בשיאה של מגמת עלייה של שנים. לשם השוואה, ב–2015 מתו ממנת יתר כ–47 אלף איש. לפי הערכות גורמי ממשל בארה"ב, פנטניל אחראי לכ–70% ממקרי המוות האלה. רשויות הבריאות בארה"ב מעריכות שיש כיום 3.2 מיליון מכורים למשככי כאבים, והגמילה, לפחות מפנטניל, נראית כמעט בלתי אפשרית.

המגפה הזאת שוטפת את צפון אמריקה כולה. רק בחודש האחרון נודע כי העיר בולטימור במרילנד כבשה את צמרת הטבלה המפוקפקת של מספר המתים ממנת יתר, עם 6,000 מתים בשש שנים. שיעורי תמותה גבוהים יש גם בשיקגו ובניו יורק, בערי טקסס, במיאמי ועוד. אבל יש אזור אחד שבו המגפה מחוללת חורבן אדיר יותר מאשר בכל מקום אחר — ערי החוף המערבי הליברליות. בצל המשבר, הן שינו את פניהן.

הערים הללו, שנודעות ברחבי העולם כמוקדים אורבניים אדירים, עשירים, ליברליים ומצליחים, ניצבו במשך שנים בחזית הקידמה הטכנולוגית האמריקאית והעולמית. הן היוו כוחות משיכה כלכליים ועסקיים בינלאומיים והפכו אתרי עלייה לרגל לתיירים.

היום מדובר בעיי חורבות עלובים ומתפוררים. ממרכזי ערים נהדרות שהיוו אבן שואבת נותרו שרידי חברה חופשית. החיים התרסקו לעיסה מבולבלת ספוגה בחומרים ממיתים

יום אביב בהיר עולה על סן פרנסיסקו. ברחוב אדי, בלוק צפונה מרחוב מרקט הנודע, הדוכנים מוציאים את מרכולתם: מזרקים ארוזים בוואקום, מחטים — שתי יחידות בשקיק, קעריות אלומיניום חד־פעמיות לערבוב והבערת חומרים, פדים סטריליים לחיטוי. גם הלהיט החדש, "נרקן", מוצג כאן לקהל הלקוחות.

נרקן הוא תרופה לטיפול חירום במקרה של מנת יתר מאופיואידים לסוגיהם. 

לכתבה המלאה של מירב מורן במוסף השבועי של עיתון " הארץ"