חלימה מודעת, הידועה גם בשם חלימה צלולה או חלום צלול

חלימה מודעת, הידועה גם בשם חלימה צלולה או חלום צלול

חלימה מודעת, הידועה גם בשם חלימה צלולה או חלום צלול, היא תופעה המתרחשת כאשר אדם מודע לכך שהוא נמצא בחלום כאשר הוא ישן. תודעה זו מאפשרת לאותו אדם לשלוט על פעולותיו ב"מרחב החלום". חולמים צלולים, מדווחים כי במהלך חלומות צלולים הם מסוגלים להתחשב בכל הנסיבות הקשורות לזמן העֵרוּת, ואף לנהוג בחלום מתוך רצונם, כל זאת כאשר הם נמצאים במרחב חלום הנתפס כאמיתי להפליא.

לאדם שנמצא במצב של חלימה מודעת, יש שליטה מלאה ב"עלילת החלום". במקרים אחרים יש לחולמים שליטה חלקים על מרחב החלום עצמו: הם מסוגלים לשלוט על עצמם באותו מרחב, ומתפקדים כמעין שחקנים בסיטואציה מוגדרת.

חלומות מודעים הם בדרך כלל זכירים הרבה יותר מחלומות רגילים. על פי אחת התאוריות, חלומות צלולים זכירים יותר בשל העובדה שבדרך כלל החולם יתעורר מרוב התרגשות במהלך החלום - בדומה למה שקורה במהלך סיוט. כאשר מתעוררים לפתע מתוך שנת REM  , השלב במחזור השינה בו מתרחשים רוב החלומות) קל הרבה יותר לזכור את החלומות כשמתעוררים מאשר אחרי שאר שלבי מחזור השינה.

אנשים רבים מדווחים על חלומות צלולים במהלך חייהם, על פי רוב בזמן ילדותם. בכל אופן, גם באמצעות אימון, קשה להשיג חלומות צלולים על בסיס קבוע. למרות קושי זה, פותחו מספר שיטות להשגת חלומות צלולים מתוך כוונה לכך. מספר אוניברסיטאות, ביניהן אוניברסיטת סטנפורד, מקיימות מחקר ממושך אודות השפעות החלימה המודעת ועל השיטות להשגתה. כיום לא ידוע על מקרים בהם חלימה מודעת גרמה לנזק כלשהו הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמה הפיזיולוגית. יש הטוענים כי חלימה מודעת מונעת מהאדם החווה אותה ליהנות מיתרונותיהם של חלומות רגילים.

את המונח "חלום צלול" טבע הפסיכיאטר ההולנדי פרדריק וויליאם ואן אידן לפני כמאה שנה, אך החלום הצלול היה איתנו לפחות מאז שאריסטו תיאר אותו בחיבור "על החלומות": "אם הישן תופס שהוא ישן, ומודע למצב השינה... משהו בתוכו אומר: 'דמותו של קוריסקוס נגלית לפני, אבל קוריסקוס האמיתי איננו פה".

זה תיאור של חלום צלול עם מודעות, אבל לא בהכרח חלום תחת שליטה, וזו הבחנה שחשוב להתעכב עליה. בניגוד למה שנהוג לחשוב, אדם שחולם צלול לא תמיד יכול להשפיע על ההתרחשות. למעשה, בדרך כלל הוא יהיה כלי משחק פסיבי בידי התודעה שלו. שני מחקרים ישראליים עדכניים עסקו בנושא הזה — האחד של סופר־דודק, השני של הפסיכולוג ד"ר אודי בונשטיין — ומשניהם עולה מסקנה דומה: רק כשליש מהחלומות הצלולים בישראל הם נשלטים.

חלום צלול שאינו נשלט יכול להיות נעים יותר ופחות. הקצה השלילי של החוויה זכה בחוגים מסוימים לכינוי הבלתי־מזמין "סיוט צלול". לפי הספר "כשמוחות חולמים", שפורסם על ידי פרופ' סטיקגולד בתחילת השנה, חלומות כאלה כוללים באופן טיפוסי אלימות שמופנית כלפי החולם, פעמים רבות על ידי "שד או יצור שטני אחר". סיוט צלול הוא סיוט אמיתי למי שהשקיע בתרגול, קיווה לזמן לעצמו חלום צלול נחמד, ובסוף מצא את עצמו מוכה על ידי אשמדאי בשאול תחתיות. אך עבור 4% עד 8% מהאוכלוסייה שסובלים מסיוטים חוזרים, הוא עשוי לספק חצי נחמה. אם כבר סיוט, מוטב שתדע שזה רק חלום.

סיוטים חוזרים הם לעתים סימפטום של חרדה, דיכאון או פוסט־טראומה. אך לפעמים הם עומדים בפני עצמם, כחלק ממה שהפסיכיאטרים מכנים "הפרעת סיוטים". הטיפול המקובל בכך נקרא Imagery rehearsal therapy) IRT), שיטה שבה המטופל הוגה מראש סיום מוצלח יותר לסיוט שלו. IRT מועיל מאוד למי שסובל מאותו סיוט שוב ושוב, אך במקרים של סיוטים משתנים הוא מצליח פחות.

דרסלר מסביר שכאן נכנסת לתמונה הצללת החלום. אם החולם מצליח לשלוט בחלום, הוא יכול להסיט את קו העלילה שלו. וגם אם הוא רק מודע, הוא יכול לפחות ליצור ריחוק מסוים ולתפוס עמדה של צופה בסרט. ואכן, ב–2018 קבעה האקדמיה האמריקאית לרפואת שינה כי "תרפיה בחלומות צלולים" היא אחת משיטות הטיפול המתאימות להפרעת סיוטים.

 מקור