סקירה של 26 מחקרים מעלה: למוזיקה יש השפעה משמעותית על הבריאות הגופנית

גדעון לב

מוסף עיתון " הארץ"

למרות מרכזיותה של המוזיקה בקיום האנושי, האופן שבו היא משפיעה על הגוף והנפש לא זכה עד עתה לתשומת לב מחקרית רבה. מטא־אנליזה חדשה משנה את התמונה

למרות מרכזיותה של המוזיקה בקיום האנושי, האופן שבו היא משפיעה על הגוף והנפש לא זכה עד עתה לתשומת לב מחקרית רבה, אומר ד"ר מאט מק'ררי מהמכון לפיזיולוגיה של המוזיקה באוניברסיטת הנובר למוזיקה. הממצאים פורסמו לפני שבוע בכתב העת JAMA Network מק'ררי אסף 26 מהמחקרים הרלוונטיים וערך עליהם מטא־אנליזה, כלומר ניתוח שמאגד את הנתונים העולים מכולם, תוך שקלול מספר הנבדקים בכל מחקר והאופן שבו הוא נעשה (כך למשל, מחקרים רנדומליים קיבלו משקל גדול יותר ממחקרים שאינם כאלה). התוצאות הצביעו על כך שמוזיקה — בין אם מדובר בהאזנה, שירה או נגינה — מביאה לשיפור משמעותי בתוצאות של מבחנים מנטליים ופיזיים.

בשיחת טלפון עם מוסף הארץ אמר מק'ררי שהשערת המחקר שלו היא שהשפעתה של המוזיקה נובעת מפעולתה על מערכת העצבים האוטונומית בגוף. מערכת זו, שאינה תלויה בתהליכי חשיבה מודעת, אחראית בין היתר לאופן שבו הגוף שולט במתח, גורם שנמצא בעבר כקשור מאוד למחלות ולסיכוני בריאות בטווח ארוך.

המערכת האוטונומית מורכבת מתתי־המערכת הסימפתטית והפאראסימפתטית. הראשונה פעילה בשעת חירום או מתח, אז היא מנתבת דם מהאיברים הפנימיים לשרירים ומגבירה את קצב הלב וההזעה, כדי לאפשר לגוף להתמודד עם המצב; השנייה לעומת זאת פועלת בזמני מנוחה ומווסתת את פעילות הלב והנשימה בשגרה.

במאמר קודם, שהתפרסם באוגוסט האחרון בכתב העת Frontiers in Psychology, הראה מק'ררי כי שמיעה או נגינה של מוזיקה מביאה לתגובה נרגשת של תת־המערכת הסימפתטית, וכי בתום הסשן מתחזקת פעולת תת־המערכת הפאראסימפתטית והאדם חש רוגע. בדיוק כמו ששר פיק. תגובה משולבת זו, ציין מק'ררי, היא זהה למה שקורה בעת אימון גופני, רק בעוצמה מתונה יותר.

למאמר המלא של גדעון לב