במסגרת המחקר השוו החוקרים בין מי שעסקו בנגינה באופן יום-יומי לבין מי שצרכו מוזיקה באופן פסיבי • הממצאים הראו כי יצירה אקטיבית של מוזיקה מסייעת למנוע ירידה באיכות אחת הרקמות ששלמותה ודחיסותה תורמת לשמירה על היכולות הקוגניטיביות • המחקר נותן תקווה לחוקרים, אשר קוראים להמשך בחינה של טיב ההשפעה של מוזיקה על המוח
עדי זריפי|N12| פורסם 06/04/22
מחקר חדש שנערך בגרמניה ובשווייץ, ופורסם באחד מכתבי העת הנחשבים למדעי המוח, Frontiers in Aging Neuroscience, מראה כי מוזיקה מחזקת את החומר הלבן במוח – רקמה מוחית שנקראת פורניקס (fornix). אותה רקמה מזוהה על ידי החוקרים ככזו שמאבדת מאיכותה כאשר מתחילות להופיע בעיות זיכרון וריכוז, ובכלל – עם הגיל.
נבדקים בשנות ה-60 לחייהם, חולקו לשתי קבוצות. חברי הקבוצה האחת קיבלו שיעור פסנתר שבועי שאורכו שעה, ובנוסף התאמנו על נגינה חצי שעה מדי יום – כל זה למשך שישה חודשים. חברי הקבוצה השנייה נהנו מהרצאות על מוזיקה, נחשפו לז'אנרים מגוונים של מוזיקה, אך נאסר עליהם לעסוק ביצירת מוזיקה באופן כלשהו (כולל שירה ומחיאת כפיים).
מהשוואת הסריקות המוחיות שלפני חצי השנה של הניסוי לסריקות שאחרי הניסוי, ראו החוקרים שרקמת הפורניקס בקבוצת נגני המוזיקה כמעט שלא השתנתה, ואילו בקבוצת המאזינים נרשמה ירידה בצפיפות החומר, מה שמעלה את הסיכון לחלות בדמנציה (קיהיון) וללקות בבעיות זיכרון
למאמר המלא.