האולטימטום האמריקאי שצפוי לשנות את לימודי הרפואה בישראל

נכון להיום, בישראל פועלות שתי ועדות שבוחנות את הסילבוס ושיטות הלימוד בבתי הספר לרפואה: הראשונה היא תת־ועדה פנימית של המל"ג, בראשות פרופ' רבקה כרמי ואהוד גרוסמן, והשנייה היא ועדה בינלאומית שמינה המל"ג, שבה מכהנים חמישה חברים - שלושה מומחים בינלאומיים בחינוך רפואי מחו"ל, ושניים מהארץ.

ההחלטה של ארה"ב לאפשר השתלבות בלימודי רפואה, התמחות או עבודה רק לבוגרי מדינות שהוכרו על ידי הרגולטור המקומי - מחייבת בחינה מחדש של לימודי הרפואה בישראל ■ בין השינויים הצפויים: פחות הרצאות, התנסות מעשית בקהילה - ואף קיצור הלימודים

בכנס של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות שהתקיים בשבוע שעבר ועסק בכוח אדם במקצועות הבריאות, סיפר פרופ' אדו פרלמן, סגן יו"ר המל"ג, על התהליך שרק מעטים במערכת הבריאות מודעים לקיומו ומשמעויותיו. "לימודי הרפואה בישראל לא השתנו הרבה שנים", אמר פרלמן. "לא היתה הסתכלות מעמיקה של חינוך רפואי על הכשרת הרופא - והגיע הזמן לעשות את זה". לדבריו, "כמה אנשים אמרו לי שיש לנו רופאים מצוינים, ושאם זה לא שבור - אז תתקנו את זה. אבל המסקנה שלנו היא שאפשר לקבל רופאים הרבה יותר טובים, והרבה תלוי בחינוך הרפואי".

השינויים שעליהם מדבר פרלמן צפויים להיות משמעותיים: "חברי הוועדה שמו לב שבסבבים הפרה־קליניים (השנים הראשונות והעיוניות של בתי הספר לרפואה, שבהן הסטודנטים עדיין לא לומדים בבתי החולים; ר"ל) הלימודים מתנהלים בצורה של הרצאות פרונטליות. אך כיום כבר לא לומדים ככה רפואה", אמר פרלמן.
לדבריו, "אי־אפשר שכל הסילבוס יהיה ככה, אין פה למידה עצמית וחשיבה עצמית. לכן צריך לעבור לקבוצות קטנות, וללמוד בשיטות של כיתה הפוכה (מודל שבו התלמידים מקבלים מראש קטעי לימוד, והשיעור עצמו עוסק בהעמקה בחומרים שנלמדו מראש דרך דיון, מחקר וכדומה; ר"ל) - בקבוצות של 20-12 סטודנטים. הם ידונו במקרים קליניים וילמדו דרכם, למשל את הפיזיולוגיה של הבריא ושל החולה. דוגמה נוספת היא להוסיף התנסויות בקהילה (קופות החולים) בשנות הלימוד הקליניות".
"יהיה מעבר להרבה פחות שעות לימוד פרונטליות, הרבה יותר לימוד עצמי בקבוצות קטנות ויותר התנסות Hands On. בנוסף, אם יש כיום יותר מדי זמן מבוזבז במהלך לימודי הרפואה - או שצריך לייעל אותו, או שצריך לקצר את תוכנית הלימודים".
ביטרמן מוסיף כי "הסטודנטים ביקשו: אל תורידו חומר לימוד - אבל שנו את השיטה. הם לא רוצים לשבת בכיתה כל כך הרבה שעות ולשמוע הרצאות. הם אומרים: תנו לנו את ההיילייטס, יותר דיונים ופחות הרצאות. הם צודקים".

 למאמר המלא של רוני לינדר בעיתון דה-מרקר