שיחה עם הפסיכולוגית הקלינית, ד"ר סארה אבו כף
תרבויות מוגדרות על ציר האינדיבידואליזם וציר הקולקטיביזם. הקולקטיביזם הוא גורם מאוד משמעותי. האם העצמי נפרד או מקושר לעוד אנשים? האם אני מגדיר את עצמי ביחס לקבוצה או ביחס ליכולות שלי? מה מבחין אותי בכלל מהקבוצה? זה משפיע על המון דברים, גם על ההתנהלות היומיומית.
איך למשל? יהיה קל יותר להבין אם תדגימי.
ניקח לדוגמה סטודנטית מהחברה הבדואית שמגיעה לראשונה לאוניברסיטה. כמי שגדלה בחברה קולקטיביסטית, היא תלמד קודם כל את הכללים ואת החוקיות של המערכת, משום שהיא מרגישה שהיא צריכה להישמע לכללים, להתאים את עצמה לאחרים ולצרכים שלהם ולמערכת ככלל. לעומת זאת, סטודנט מחברה אינדיבידואליסטית ישאל את עצמו מה הוא רוצה, מה יהיה לו נוח, כיצד הוא יכול לפעול על המערכת כדי שתספק את הצרכים והמטרות שלו.
אנחנו רואים במחקרים שלנו שהגישה הזאת גורמת לסטודנטים הבדואים לכל מיני בעיות, כי לאקדמיה תרבות משלה, שבנויה על אינדיבידואליזם והישגיות. הסטודנטים מהחברה הבדואית גם מתקשים להיעזר באחרים. כאשר הם נשאלים במחקרים על פנייה לעזרה רובם יסמנו את התשובה "אני לא פונה לאף אחד". בחברה הקולקטיביסטית מעדיפים לא להיחשף, בעת חולשה, בפני אחרים.
מקור וקרדיט : מוסף עיתון " הארץ"