מה עוצר את הבנים המחוננים?

ד"ר חנה דויד | 29/8/2021 | 

ישראל מוציאה יותר כסף מכל מדינה אחרת על איתור מחוננים. האם ההשקעה העצומה הזאת מצדיקה את עצמה? התשובה הפשוטה ביותר היא לא. בשני העשורים האחרונים לא הגיעה ישראל, אף לא באחד מהמבחנים הבינלאומיים, לשיעור של 5% מבין התלמידים שנבחנו והישגיהם היו באחוזון 95. דהיינו – הן במבחני טימס [ [TIMSS והן במבחני פיז"ה [PISA]  מתפרסמות התוצאות בכל מקצוע שנבדק, של כל מדינה שהשתתפה, ושיעור התלמידים שהגיעו לכל אחת מ-7 הרמות האפשריות, כאשר עלפי חוקה זו צפוי שלפחות 5% מהנבחנים יגיעו לרמה הגבוהה ביותר. ניתן היה לצפות, שמאחר שכ-5% מתלמידי ישראל מאותרים כמחוננים או כמצטיינים, לפחות אותם תלמידים, שמקבלים גם טיפוח מיוחד, יגיעו לרמת ההישגים הממוצעת של כלל המשתתפים במבחנים אלה, שרובם לא אותרו כלל כמחוננים, ובוודאי לא קיבלו כל טיפוח מיוחד. ולא היא. תלמידי ישראל פשוט "לא מספקים את הסחורה". חלקם מסתובב עם תווית של "מחונן" או מצטיין" ולא מגיע אפילו לממוצע ההישגים של בני גילם שנמצאים באחוזון 95. כבר בשנת הלימודים 2004/5 היוו נשים 52% מכלל הלומדים לדוקטורט. אם מטרת חינוך המחוננים בארץ – או, למצער, אחת ממטרותיו, היא לעזור לתלמידים בעלי הפוטנציאל הגבוה למצות את השכלתם האקדמית, הרי הקריטריון של סיום תארים אקדמיים – ראשון, שני ושלישי – יכול להוות מדד שעל פיו נראה אם ה"אפליה" של בנות מחוננות עומדת בדרכן ההשכלתית. מזה עשרות שנים שיעור הלומדות לתואר ראשון ושני במוסדות להשכלה גבוהה גדול בהרבה משיעור הבנים. אולם, מזה למעלה מעשור וחצי גם שיעור הלומדות לדוקטורט משתווה לשיעור הבנים; שיעור מקבלי תואר שליש בשנת 2009 היה קרוב ל-53% מכלל הדוקטורים זה מקרוב קיבלו את תואר הדוקטור.

למאמר המלא של ד"ר חנה דויד