כדי להיות בריאים, חייבים לשנות הרגלים. שלב ראשון: להיפטר מהכיסאות

כוהנת התנועה קייטי באומן משוכנעת שעלינו להיות בתנועה במשך שמונה שעות ביום. איך עושים זאת? פשוט מפסיקים לעשות כושר, ואז מתחילים לנוע ביומיום — במהלך סידורים, בזמן שטיפת כלים ואפילו כשמקפלים כביסה. ברחבי העולם כבר הולכים אחריה, מילולית, לכל מקום

·       נטע אחיטוב ,

·       05.09.2021

·        

 אפשר ללכת קילומטר ברגל כדי לחזק את השרירים ולשרוף קלוריות.

אפשר ללכת קילומטר ברגל למכולת כדי לקנות מצרכים לארוחת ערב.

בשתי הפעולות ייעשה אותו שימוש בגוף וינועו אותם השרירים. אבל בעיני קייטי באומן, ההבדל ביניהן תהומי. ובאופן מפתיע, באומן קוראת לכולנו להטמיע בחיינו הרבה יותר תנועה מהסוג השני, ודווקא פחות תנועה מהסוג הראשון.

באומן (44) היא המלכה־האם של תנועה שהולכת וצוברת תאוצה ברחבי העולם שנקראת "תרבות התנועה" (Movement Culture). יש לה מטרה בסיסית אחת — להוסיף כמה שיותר תנועה לשגרת היומיום שלנו באופן נעים, טבעי והרמוני לחיים. זה יכול להיעשות באמצעות הליכה לסידורים, במהלך בישול, קיפול כביסה, ריקוד ספונטני בסלון, או בטיול בטבע שתוכנן מראש. הכל הולך, העיקר לנוע. כמה לנוע? שמונה שעות ביום, לא פחות.

אם המשפט האחרון הקפיץ אתכם מהכיסא, לפחות מטאפורית, והעלה את התהייה "למי יש שמונה שעות פנויות ביום?", זה רק מכיוון שרוב מי שחי בעולם המערבי מבלבל בין כושר לבין תנועה. באומן לא חושבת שצריך להקדיש לספורט שמונה שעות מדי יום, אלא שצריך לנוע בדרכים מגוונות תוך כדי שעושים את מה שצריך ממילא לעשות.

למעשה, באומן מתייחסת לתנועה בדיוק כפי שכולנו מתייחסים לתזונה — כדבר שאי אפשר להתקיים בלעדיו. וכפי שעלינו לאכול כמה שיותר מגוון וכמה שפחות מעובד, כך גם עלינו להתייחס לתנועה — לגוון אותה, להרבות בה ולעשות אותה באופן הטבעי ביותר. לא בכדי מכונה התיאוריה שלה "תנועה מזינה" (Nutritious Movement).

"תנועה, כמו מזון, היא לא אופציה, אלא הכרח", היא מסבירה בראיון למוסף הארץ. "רבים מאיתנו מקבלים איתותים מהגוף שלנו על 'רעב תנועתי' בדמותם של כאבים שונים, תחושה של חוסר גמישות, כבדות, חולשה כללית. זה בגלל שהדיאטה התנועתית שלנו לא מכילה מספיק תנועה איכותית ומגוונת". לדבריה, אורח החיים התנועתי שרובנו מקיימים אינו בריא. יש את אלה שלא נעים כמעט בכלל, וזה שווה ערך להרעבה של הגוף. ויש את אלה שנעים יותר מדי באותו האופן — רצים בכל בוקר על הליכון או רוכבים על אופני כושר. "זה כמו לאכול רק תפוזים במשך כל החיים", היא אומרת. "גם אורח החיים הזה וגם זה לא בריאים".

חלק מההמלצות שלה כמעט מובנות מאליהן: במקום לנסוע לעבודה, עדיף ללכת אליה. אם אין ברירה אלא לנסוע, אז עדיף להחנות רחוק ככל האפשר ולצעוד את הקילומטר האחרון. במקום לאסוף את הילדים באוטו, כדאי לאסוף אותם ברגל או על אופניים.

אבל הדברים לא מסתכמים בכך. הליכה היא רק אחת התנועות שחשובות לבריאותנו. השתיים הנוספות הן כריעה וטיפוס. כן, טיפוס. על עצים, על ברזלים בחצר, על המשקוף בדלת. כל טיפוס שיפעיל את פלג הגוף העליון, שבדרך כלל מוזנח על ידינו, הוא תנועה מועילה. ואם לוקחים את העצה שלה להיתלות, כדאי לדאוג שהרגליים לא ייגעו בקרקע לכמה שניות, זה יחזק ויגמיש יותר.

באומן ממליצה לכרוע בכל הזדמנות אפשרית. הדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא להניח דברים בארונות התחתונים, ואז להיאלץ לכרוע כדי להוציא זוג גרביים נקי או צלחת לארוחת הערב מהארון.

העיקרון הוא הגיוון — לערב ולהפעיל כמה שיותר חלקי גוף שונים בסוגי תנועה שונים. אפילו עמידה אפשר להפוך לתנועה, אם מנסים לעשות זאת על משטחים בגבהים ומרקמים מגוונים. במקום לעמוד על הרצפה כשמבשלים, אפשר לדוגמה לעמוד על שרפרף עץ. אפשר גם להקליד על המחשב בעמידה, כשהבהונות מונחות על מגבת מגולגלת והעקבים על הרצפה (זה מחולל תנועה מגוונת בכפות הרגליים). מומלץ אפילו להניח משטח עם טקסטורה מיוחדת מתחת לכיור ולעמוד עליו במהלך שטיפת כלים. למעשה, כל עמידה ברגליים יחפות על מרקמים וגבהים שונים היא דבר נפלא לבריאות, טוענת באומן.

אפילו בישיבה אפשר לגוון. באומן ממליצה להתיישב לפעמים על הרצפה במקום על הספה, ובכלל לשנות תנוחות ישיבה. אפשר בהחלט להפסיק להעיר לילדים שיושבים מוזר סביב השולחן, או מכינים שיעורי בית רק על הרצפה אף על פי שיש להם שולחן כתיבה נהדר.

גם ריקוד הוא תנועה בריאה מאוד, מאחר שהוא מערב חלקי גוף שונים שנעים בדרכים שונות ומשונות. באומן ממליצה להפוך את הסלון לרחבת ריקודים, תוך כדי הנעה מוגזמת של הידיים.

יישום ההמלצות הללו לא תמיד פשוט, כי המשמעות שלו היא אחת — ויתור על הנוחות. "גם לי לא היה קל להפסיק עם אורח החיים היושבני", אומרת באומן. "אבל ברגע שהתחלתי לחשוב על 'נוחות' כפעולה שגורמת לפחות תנועה, התחלתי לבחור באופן אקטיבי בדרך הפחות נוחה — לפעמים פשוטו כמשמעו, פשוט ללכת על שביל מלא מהמורות במקום בדרך סלולה. ככה הפכתי את הפעילות הגופנית שלי לעשירה יותר בחומרים מזינים והתחלתי להרגיש טוב יותר".