במחקרי אורך שבדקו השפעת טיפול ביתר לחץ דם על ירידה קוגניטיבית ושיטיון נמצא כי הפחתה משמעותית בערכי לחץ דם הייתה קשורה לשמירת תפקוד קוגניטיבי. העדויות לגבי הקטנת היארעות שיטיון פחות מובהקות.
מרבית המחלות הגורמות לשיטיון אינן ניתנות להבראה בידע הרפואי הנוכחי. מניעה ראשונית או דחיית גיל הופעת השיטיון בכלל ומחלת אלצהיימרבפרט יביאו להקלה משמעותית בעומס התחלואה הנילווה לשיטיון. מידע רב קיים בספרות הרפואית אודות מניעת שיטיון בכלל ומחלת אלצהיימר בפרט. עיקרי הממצאים בתחום זה נוגעים לשימוש בתרופות לטיפול ביתר לחץ דם, סטטינים (Statins), תזונה, גינקו בילובה (Ginkgo Biloba) ופעילות גופנית. פעילות אינטלקטואלית, קשרים ורשתות חברתיות והתנדבות נחקרו גם הם כאמצעיי מניעה אפשריים אך הבסיס המחקרי בתחומים אלו דל יחסית.
במחקרי אורך נמצא קשר חיובי בין יתר לחץ דם וירידה קוגניטיבית (Cognitive) בכלל, ובייחוד קשר בין יתר לחץ דם ושיטיון ווסקולרי (Vascular). ממצאים לגבי קשר בין יתר לחץ דם ומחלת אלצהיימר פחות חד משמעיים.
במחקרי אורך שבדקו השפעת טיפול ביתר לחץ דם על ירידה קוגניטיבית ושיטיון נמצא כי הפחתה משמעותית בערכי לחץ דם הייתה קשורה לשמירת תפקוד קוגניטיבי. העדויות לגבי הקטנת היארעות שיטיון פחות מובהקות.