מאת : עומרי אפרים
כ-7,000 אסירים משתחררים מדי שנה מהכלא אל הניכור והרתיעה של החברה בארץ. ההכשרה המקצועית שקיבלו בעייתית, החקיקה שתסייע להם מתעכבת, התקציבים לא מספקים ורק כשליש מהם זוכה לשיקום לאחר השחרור. "אנחנו אסירים של מה שחושבים עלינו", הם טוענים. חג חירות? לא לכולם
התלישות, המאבק להישרדות והיעדר סיוע מספק משתקפים בנתונים שמספקת הרשות לשיקום האסיר, הגוף האמון על שיקום האסירים מחוץ לכותלי הכלא: חמש שנים אחרי השחרור חוזרים 41.3% ממכלל האסירים אל מאחורי הסורגים.
אי אפשר להתעלם מכך שכשנעשה שימוש נכון בתקציבים ובאנשי מקצוע, הניסיון להחזיר את המשוחררים למסלול דווקא עשוי להצליח: מקרב האסירים שעוברים תהליך שיקום לאחר השחרור, שיעור המועדוּת לחזרה לכלא הוא 20% בלבד. השאלה היא כמה מבין האסירים המשוחררים נכנסים לתהליך שיקום של המדינה? לא מספיק.
זכאים לשיקום - ולא מקבלים
בתי הכלא בישראל מונים כ-12,500 אסירים פליליים - נתון השומר על יציבות פחות או יותר מאז 2012. לפי נתוני שב"ס מדובר בעלייה קיצונית בעשורים האחרונים גם אם מתחשבים בגידול האוכלוסייה: ב-1985 שהו בבתי הכלא בישראל כ-2,000 אסירים פליליים בלבד.
ב-2015 השתחררו מבתי הכלא בישראל 7,339 אסירים פליליים. 73% מתוכם (5,342 אסירים) שוחררו בתום ריצוי מאסרם המלא, ו-27% (1,997 אסירים) זכו לקיצור מאסר על ידי ועדת השחרורים.
עדות לאוזלת היד שמגלה המדינה בשיקום אסירים משוחררים משתקפת היטב בנתונים המשווים את היחס בין המשוחררים לבין הזוכים לשיקום: כאמור, 7,300 משוחררים, אולם רק כ-2,500 טופלו בשנת 2015 על ידי הרשות לשיקום האסיר. וכאן עוד מדובר בשיפור: עד 2014 טיפלה הרשות רק בכ-1,300 אסירים משוחררים בשנה.
לכתבה המלאה באתר YNET