סבסטיאן יונגר חי עם אזרחים תחת אש צלפים בסרייבו הנצורה, תיעד כבאים ודייגים במצבים קיצוניים, ושרד חודשים עם לוחמים באפגניסטן בימי קרבות קשים. הוא חזר מהמסעות חובקי העולם שלו עם תובנות מסעירות על חשיבות השבטיות, ששכחנו עד כמה היא קריטית לקיומנו כבני אדם, ועם ההבנה מה מזניק את טראמפ ובמקביל מפיל את האמריקאים לדיכאון מתמשך

"הספר "שבט"" ("Tribe"), רב־המכר המדובר שפרסם יונגר לפני כשלושה חודשים ושזכה לשבחים נלהבים (ב"גרדיאן" הגדירו אותו "מחשמל", ב"ניו יורק טיימס" קבעו שמדובר ב"אחד הספרים המסקרנים ביותר של מערכת הבחירות הנוכחית"), לצד כמה תגובות חריפות. בספר יצא יונגר לחפש את מקורות הפרעת הדחק הפוסט־טראומטית, שהיתה לתופעה נרחבת בקרב חיילים אמריקאים משוחררים, וחזר עם מסמך שעוסק בדמותה של החברה המפולגת, המסוכסכת והמנוכרת שאליה שבים החיילים. "הם חוזרים הביתה ומגלים שאף שהם מוכנים למות למען המדינה שלהם", הוא כותב, "הם לא בטוחים איך לחיות למענה".

יונגר (54), הוא עיתונאי, סופר ודוקומנטריסט שנמשך למצבי קיצון ולאנשים שחיים על הקצה, וגם אגר לא מעט חוויות כאלה בעצמו - מריצה בין השוורים הדוהרים ברחובות פמפלונה עד עבודה ככורת עצים בטיפוס לגובה, שממנה פרש אחרי שנפצע ממסור חשמלי. הוא כתב בין השאר על דייגים בסערה בלב האוקיינוס האטלנטי (בספרו "הסערה המושלמת", שעובד לסרט שובר קופות), על כבאים שמוצנחים לשריפות יער באיידהו ועל הסחר ביהלומי דמים בסיירה לאון. הדיווחים הספרותיים גדושי ההרפתקאות של יונגר, שרבים מהם התפרסמו ב"ואניטי פייר", אחד המגזינים הנודעים בעולם, כבר גררו יותר מהשוואה אחת לארנסט המינגווי. וכאילו כדי להשלים את דמות הכתב המאצ'ו, הוא גם אחד הבעלים של פאב בשכונת צ'לסי במנהטן.

במרוצת השנים סיקר יונגר מלחמות ברחבי העולם, כולל את מלחמת האזרחים ביוגוסלביה בתחילת שנות התשעים, את זו שהשתוללה בליבריה בתחילת העשור הקודם, וגם את פעולת הכוחות האמריקאיים באפגניסטן. בדרך הוא זכה בשלל פרסים, לרבות מועמדות לאוסקר על סרטו "רסטרפו" מ־2009, שמתעד שנה בחיי החיילים באותו מוצב בעמק קורנגל, שאותו יצר עם הצלם הבריטי הנודע טים התרינגטון. ב־2011 השניים היו אמורים לסקר את האביב הערבי בצפון אפריקה עבור "ואניטי פייר". יונגר נאלץ לבטל את נסיעתו ברגע האחרון מסיבות אישיות; התרינגטון נסע בכל זאת ונהרג בקרבות במיסרטה, לוב. בעקבות מותו החליט יונגר לפרוש מסיקור המלחמות, ובספר הנוכחי במקום לדווח מהשטח רווי האדרנלין הוא לוקח צעד אחורה, ומנסה להפיק תובנות גורפות יותר.

 למאמר המלא בעיתון כלכליסט