המחבר מתאר את הקושי של החברה להתמודד עם אחרות, ואת הנטייה שלה להדיר, לדחות ולהרחיק את הילד השונה. לטענתו, מערכות החינוך ואנשי המקצוע שעובדים בהן, מתמקדים בפרקטיקה של מיון דוגמת אבחונים והערכות, במקום להעניק דגש להכלה המותאמת לצרכים ולשאיפות של הילד.
בית-הספר הוא אתגר מהותי עבור רוב הילדים, אך עבור ילדים הנתפסים כ"שונים מהנורמה" מדובר באתגר מורכב עוד יותר. המאמר מביא את סיפורם של ילדים המגלים קשיים במערכת החינוך ועקב כך נתפסים כשונים מציפיות המערכת הבית ספרית. המחבר מתאר את הקושי של החברה להתמודד עם אחרות, ואת הנטייה שלה להדיר, לדחות ולהרחיק את הילד השונה. לטענתו, מערכות החינוך ואנשי המקצוע שעובדים בהן, מתמקדים בפרקטיקה של מיון דוגמת אבחונים והערכות, במקום להעניק דגש להכלה המותאמת לצרכים ולשאיפות של הילד. המאמר בוחן את ההשלכות החברתיות של תיוג הילדים ושל הפנמת הדימוי הפגום, ומדגים זאת בעזרת תיאור מקרה. לסיום המחבר קורא להחליף את המודל הממיין במודל הנשען על גישה הומניסטית, שבה מושקעים המשאבים בעבודה על תהליכי הכלה וקבלה.