השירות הצבאי בישראל: אתגרים, חלופות ומשמעויות

 השירות הצבאי בישראל: אתגרים, חלופות ומשמעויות - עורכים: מאיר אלרן וגבי שפר. קובץ המאגד שבעה מאמרים המנתחים היבטים שונים של מודל השירות בצה"ל. הם עוסקים בבניין הכוח הצבאי, בניתוח היבטים כלכליים וחברתיים, בהתפתחות המוטיבציה לגיוס לצה"ל בראייה היסטורית, בזוויות השונות של שאלת גיוס נשים וחרדים ועוד. מזכר 148 בהוצאת המכון למחקרי ביטחון לאומי, 80 עמ',

 המאמר הרביעי, שנכתב על ידי ראובן גל תחת הכותרת "הגיוס לצה"ל בראי הזמן", עוסק בהתפתחות ההיסטורית של המוטיבציה לשירות בצה"ל. גל מבחין בין מוטיבציה ללחימה לבין מוטיבציה לגיוס, שבה מתמקד המאמר, המציין ארבעה סוגי מוטיבציה: א. מוטיבציה הישרדותית - המאפיינת אנשים בחברה המצויה על סף סכנה קיומית; ב. מוטיבציה אידאולוגית - המושפעת מסוגיית הזהות הלאומית, מהמאבק על ערכים, מן האמונה בצדקת הדרך ומהרצון להילחם על דרך זו; ג. מוטיבציה נורמטיבית - המבוססת על קבלת העקרונות המקובלים בחברה; ד. מוטיבציה אינדיבידואליסטית - הקשורה לרצון המתגייס למימושו העצמי. גל בוחן סוגים אלה בראי ההיסטוריה של המדינה מאז (וטרם) הקמתה, וגורס כי בכל תקופה התאפיינה המוטיבציה של מרבית הישראלים בסוג שונה. לדעת גל, המוטיבציה העכשווית היא מעורבת ומבוססת בעיקר על גורמים אינדיבידואליסטיים, בצד גורמים אידאולוגיים המניעים קבוצות בציבור כמו החוגים הדתיים. לדעת גל, מצב פולמוסי זה טומן בתוכו פוטנציאל של התנגשות בין ערכים - תופעה המתאימה יותר לצבא התנדבותי שבו אחד בא ליהנות, השני בשביל לשרת את המולדת והשלישי כדי לקבל משכורת - אולם אינו מתאים למודל הגיוס המסורתי של צבא העם.
       המאמר החמישי חובר על ידי רוני טיארג'אן. הוא בוחן את שאלת המוטיבציה לגיוס לשירות חובה ומוצא לכאורה פער בתשובה לשאלה המושמעת תדיר: האם יש עלייה או שמא ירידה במוטיבציה לשירות בצה"ל? בעוד במקרים רבים, כמופיע בתכיפות גם בתקשורת, מדובר על ירידה בשיעור המוטיבציה לגיוס לצה"ל, הרי בסקרי מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל ובמחקרים נוספים נמצא באופן נמשך כי קיימת יציבות, ואולי אף עלייה ברמת המוטיבציה לגיוס. פער זה מוסבר במאמר בנקודת המוצא של הניתוח ובהתחשב בנושאים כמו הגדרת אוכלוסיית המלש"בים, סוג המוטיבציה הנבחנת, שינויים חוקתיים, שינויים במדיניות צה"ל וכיוצא באלה. כך לדוגמה: כאשר בוחנים את כלל האוכלוסייה של הצעירים בישראל, מספר המתגייסים נמצא אכן בירידה לאורך זמן, בעיקר משום שמלכתחילה יש קבוצות גדולות ומתרחבות שאינן משמשות פוטנציאל ממשי לגיוס. מנגד, אם מדובר רק במועמדים לשירות ביטחון (מלש"ב) כפי שאלה נקבעים על ידי חוקי מדינת ישראל ותקנות צה"ל, התמונה היא אחרת,. 
        המאמר השישי שכותרתו "מהו המודל הראוי לשירות נשים בצה"ל?" הוא פרי עטה של פנינה שרביט ברוך, הטוענת כי גיוס הנשים נתפס בצה"ל כשולי ומקוטלג כ"סקטוריאלי", וככזה המעניין בעיקר את הנשים המתגייסות או הנקראות לגיוס. לדידה של המחברת יש ערך רב לשירות הנשים, הקשור לערכי צה"ל ולתפיסתו כצבא ליברלי ושוויוני. אי-שילוב רחב של נשים בשירות בצה"ל מהווה החמצה של פוטנציאל משמעותי לגיוס כוח אדם איכותי לצבא, משפיע בצורה לא טובה על הנשים המשרתות בצה"ל ויש לו השפעה לא חיובית על ההתפתחות האישית של החיילות לאחר שחרורן. 
המאמר השביעי והאחרון חובר על ידי אולנה בגנו מולדבסקי. הוא עוסק בגיוס חרדים לצה"ל ובוחן את ההשפעה הכלכלית של השירות בצה"ל על עתידם של חרדים שהתגייסו ושירתו בצה"ל. מסקנתה של המחברת היא שלגיוס חרדים יש השפעה כלכלית שולית על קבוצה זו, גם אם כמוצר נלווה יש בו פוטנציאל לקרב בין קבוצות שונות באוכלוסייה, בין השאר בשל הלגיטימציה שחרדים שהתגייסו עשויים לזכות בה. זאת, בדומה לתהליכים שעברו על הדתיים הלאומיים בשנים עברו. לדעתה, השתתפות בנטל עשויה לחזק את המעמד הפוליטי של הקהילה החרדית בארץ, גם אם לא יהיה בה כדי לשפר את מצבם הכלכלי.  

השירות הצבאי בישראל: אתגרים, חלופות ומשמעויות