יצירתו המוקדמת של זיגמונד פרויד, על הפסיכופתולוגיה של חיי היומיום (1901), היא מהכתבים הנקראים ביותר שלו. אמנם היריעה התיאורטית שלו צנועה, אך יחד עם "פירוש החלום" (1900) ו"הבדיחה ויחסה ללא-מודע" (1905) ספר זה מהווה נדבך חשוב בתפיסת הלא-מודע של פרויד: המנגנון הלא-מודע של האדם מחזיק בלוגיקה לשונית מיוחדת וערמומית אשר על הפסיכואנליטיקאי לחקור בדקדקנות במסגרת מלאכת הריפוי.
בעל הפסיכופתולוגיה של חיי היומיום פרויד חושף את עצמו, תוך כדי כך שהוא מביא אירועים רבים של שכחה מרצון או טעויות "בלתי מוסברות" מניסיונו האישי. היצירה מלאה עד להתפקע באנקדוטות, רבות מהן משעשעות למדי ואף אישיות. אלא שאף לא אחד מאירועי השכחה, כשלי הדיבור או הכתיבה, הפעולות המשובשות, האמונות התפלות והטעויות שפרויד חושף יכול להיחשב באמת מקרי או נטול סיבה - זה השיעור האמיתי אפוא, נוסף על כמה סיפורים מרתקים, של היצירה.
התרגום הנוכחי של על הפסיכופתולוגיה של חיי היומיום (בניגוד למהדורה שראתה אור בעברית בשנות ה-20 בסדרת "לגבולם") כולל את כל התוספות המאוחרות שהוסיף פרויד במהדורות הרבות של הספר הזה.
סקירת הספר על ידי אריאנה מלמד :
"בניגוד ל"פשר החלומות", כאן אין דרמות גדולות או חזיונות מעניינים. שלא כמו בחיבור המוקדש להומור, אין אפילו בדיחות קרש עתיקות. אז מה יש? חלוקה מתודית לחמישה תחומים של מופעים: שיכחה, כשל דיבור - מה שבדרך כלל מזוהה עם "טעות פרוידיאנית", כשל ביצוע (למה שמתי את המפתחות במקרר, לעזאזל) אמונה טפלה וטעות."
התנ"ך של פליטות הפה - עיון - הארץ
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 