ד"ר ניצה ירום כותבת על השינוי הנדרש מהורים שצריכים לגבות את ילדם בזמננו, ילד שהוא סובייקט וסמכות חברתית וטכנולוגית המעמיד אתגר בפני ההורים שהפנימו דפוסי הורות ישנים. כיצד אנשי טיפול יכולים לסייע להורים לפתח 'מצפן הורי' שישמש אותם באווירה המשפחתית הדמוקרטית של היום ויעזור להם להקשיב לקולו של הילד?
להפוך את ההורות 'לפרויקט מצטיין' במציאות המסובכת של היום (כשקיים הקושי בדיאלוג, באיתור הסכנות, בניווט בין השקעות בתוך המשפחה ומחוצה לה) דורש עמדה מציאותית יותר: להבין את הפגיעות המזדמנות ולנסות להימנע מהן, לשנות את 'אזורי הפגיעה וההתעלמות'. חשוב להבליט עמדה זו מכיוון שקולותיהם של מטפלים-פסיכולוגים שונים לגבי הדרכת הורים נשמעים לרוב כך: לגשת להורים ברגישות ובאמפתיה. ואכן, ההורות הינה תפקיד קשה תמיד וכיום במיוחד (בעולם דינמי ופרוץ), אלא שהאחריות היא מושג המפתח. ואם אכן הורים פוגעים בילדיהם, עליהם לאתר את אזורי הפגיעה, זוהי חובתם ההורית. תחושת האשמה צריכה להתחלף בתחושת אחריות, ובכך שאין בושה לעצור ולשנות.
למאמר המלא של ד"ר ניצה ירום