סיפוריהן של נשים בנות העלייה השנייה הם סיפורים של מי שהגשימו חלום לאומי בעוד חלומן שלהן נכזב", כותבת הס. "גם לאחר שהשתלבו בכתיבת הסיפור שהדירן מתוכו לא זכו שכתביהן ייקראו, והספרים המוזנחים הם עדות מתה-חיה לשוליותן של הכותבות".
יותר משהיא חותרת לחולל שינוי ותיקון באופן שבו אנחנו מבינים את תקופת העלייה השנייה ואת הסיפור החלוצי השליט, הס מבקשת להכיר במורכבות של העמדה הנשית בהקשר החלוצי והציוני ועל רקע הנורמות הספרותיות בתרבות העברית. כתיבתה היפהפייה של הס נשזרת ברגישות רבה בטקסטים שבהם היא קוראת.