מאת:  גארי סטיקס

מקור וקרדיט : סיינטיפיק אמריקן ישראל 30  בדצמבר 2014

השאלה מדוע התנהגותם של בני אדם שונה מזו של קופי אדם, ועד כמה היא שונה, שנויה במחלוקת גם כיום. ניסויים כגון זה שנעשה בלייפציג בחסות מכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית מעלים אפשרות מרתקת לזיהוי היבט של המנגנון הקוגניטיבי האנושי, שעשוי להיות ייחודי, אם כי קשה להבחנה. החל מגיל של מעט פחות משנה, אבן דרך שכמה מן הפסיכולוגים מכנים "מהפכת תשעת החודשים", ילדים מתחילים לגלות מודעות ברורה למה שמתרחש בראשיהם של הוריהם. היכולת החדשה הזאת מסתמנת בכך שהם עוקבים אחר מבטם של ההורים או מסתכלים בכיוון שההורים מצביעים עליו. גם שימפנזים יכולים לפענח במידה מסוימת מה עובר בראשו של מישהו קרוב אליהם, אבל בני אדם מרחיקים לכת צעד אחד נוסף: ילד ומבוגר יכולים גם לחשוב יחד ולהתמקד במה שנדרש לעשות כדי להוציא לפועל משימה משותפת. הפעולה הפשוטה שנעשית כשילד ומבוגר מגלגלים כדור זה אל זה אפשרית בזכות היתרון הקוגניטיבי הצנוע לכאורה הזה.

יש פסיכולוגים ואנתרופולוגים הסבורים שהתלכדות המוחות הזאת הייתה נקודת מפנה מכרעת שהתרחשה לפני מאות אלפי שנים ועיצבה את האבולוציה המאוחרת של האדם. היכולת של קבוצות ציידים-לקטים קטנות לעבוד יחדיו בהרמוניה הביאה במרוצת הזמן לשטף של שינויים קוגניטיביים שהובילו בתורם להתפתחות השפה ולהתפשטות של תרבויות אדם מגוונות על פני כדור הארץ.

תיאור זה של האבולוציה הפסיכולוגית האנושית, שהורכב מפיסות של מחקרים על ילדים ועל שימפנזים, הוא ספקולטיבי ויש מי שמטילים בו ספק. אבל הוא מספק תמונה שהיא כנראה רחבת ההיקף והמרשימה ביותר בדבר מוצאם של הכישורים הקוגניטיביים העושים את בני האדם למיוחדים.

 למאמר המלא באתר הידען