ד"ר אלון גרטש
אנו חיים בתנאי אי ודאות, בחברה מחולקת ומקוטבת מבחינה פוליטית, כלכלית ודתית. זוהי רק סיבה אחת מאחורי הצורך הכה ישראלי בחיפוש אחר זהות .
אבל לגמישות הזאת יש גם חיסרון. הישראלים לא מייחסים חשיבות רבה במיוחד לנורמות התנהגות כלליות. קיים בהם זלזול בסיסי כלפי תוכניות, כללים ונהלים, כלומר, הסדר הקיים אינו נתפס כמובן מאליו. ההיסטוריה הישראלית יכולה לספור על יד אחת את ראשי הממשלה שהשלימו כהונה מלאה. כל גל חדש של עולים מביא ארצה קבוצה גדולה של בני אדם עקורים, במצב של הלם, שמתאמצים במשך זמן רב לפענח את הכללים הלא צפויים של הארץ החדשה, שלעתים קרובות מקדמת את פניהם בחשדנות. המקומיים, שעלו לא מכבר בעצמם, לא פעם אינם יודעים אם להתפעל מן הבאים או לרחם עליהם, ואיך להתייחס אל תרבותם ומסורותיהם. באופן דומה, כל גל חדש של בנייה בגדה המערבית נתקל בתוך ישראל עצמה בספקות וברגשות סותרים: האם אלה הם היורשים האמיתיים של גיבורי הציונות מאתמול, או שמא הם כנופיה של מטורפים, של פנאטים? ומובן שהשאלות בנוגע לזהות הבסיסית מופנות כלפי פנים, לא כלפי חוץ. האם אנחנו דויד או גוליית? האם אנו עַם קטן וחסר אונים, המתאמץ להתחכם לכוחות העוינים המקיפים אותו, או אומה של לוחמים תוקפנים המכניעים את שכניהם החלשים? האם זאת מולדתנו הנצחית והיחידה, המקום האחד שבו יהודים יכולים להרגיש בטוחים מרודפיהם, או רק אפיזודה קצרה וחולפת של ריבונות יהודית? במילים אחרות, הצד השלילי של יכולת ההסתגלות הוא אי־יציבות רגשית וקוגניטיבית.
תכונה מפליאה נוספת בהתפלגות הפוליטית היהודית־הישראלית, שאולי אין לה אח ורע בין האומות, היא היותה בת אלפי שנים ממש. היא שתולה במארג החברתי של ההיסטוריה היהודית, הציונית והישראלית, וכל תינוק ישראלי נושם אותה אל קרבו מרגע היוולדו. כפי שציין הפילוסוף הישראלי הדגול הוגו ברגמן ז"ל, תמיד היו שני זרמים מתחרים ביהדות: האחד אוהב ומוחל והאחר מתבדל ולוחמני; האחד שואף לרַצות את הגויים והאחר עוין אותם.
כתוצאה מקיטוב היסטורי וכרוני זה, בעצם יש לימין ולשמאל הרבה מאוד במשותף. שני הצדדים חולקים אמונה יוקדת ועקרונית במטרתם וכן את היכולת להטיף לה. הם גם חולקים התנהגות רגשית נוקשה, חשיבה צרת מוחין וחוסר הערכה לדקויות ולמורכבוּת..
למאמר המלא של ד"ר אלון גרטש בכתב העת "אלכסון"
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 