מדען אורח : פרופסור קובי רוזנבלום

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ביום חמישי ה־27 ביוני 2013 על־ידי בר חיון

פריצת דרך משמעותית קונספטואלית שהתרחשה בשנים האחרונות בחקר המוח, היא ההבנה שכל ההתנהגות שלנו, על שלל גווניה, מושתתת על תהליכי למידה ויצירת זיכרונות, שמנגנוניהם ועקרונות פעולתם דומים.

בדרך כלל ההתייחסות ללימוד וזיכרון קשורה ללמידה התלויה בשפה, "למידה דקלרטיבית", שיוצרת זיכרון של אירועים ביוגרפיים או זיכרון של ידע נלמד שאפשר לשלוף אתו באמצעות השפה (מה קרה לי במסיבת סיום התיכון? מה היא עיר הבירה של אנגליה?).

אבל למעשה, רוב סוגי הזיכרונות אינם זקוקים כלל לשפה כדי להיווצר ולהדריך את התנהגותנו בהמשך חיינו. אפשר לומר שעיסוק המוח בלמידה הדקלרטיבית התלויה בשפה, הוא מצומצם מאוד יחסית לשאר סוגי הלמידה, אותם אנחנו חולקים עם שאר עולם החי. אנחנו יוצרים זיכרונות רגשיים (ממה אנחנו מפחדים, מה אנו מחבבים), זיכרונות מוטוריים (נהיגה באוטו, משחק כדורסל), זיכרונות סנסוריים (ריחות, תחושות מגע ועוד). אנחנו אמנם יכולים להעלות זיכרונות בדרך מכוונת באמצעות השפה, אבל הזיכרונות הלא דקלרטיביים קובעים את התנהגותנו לא פחות וגם הם, לאחר שנוצרו, יכולים להיחלש ולהעלם או לחילופין, להתגבש ולהישאר אתנו כל חיינו.

פרופ' קובי רוזנבלום