אווה אילוז
13.02.2013
זוגיות מונוגמית - אם ניצמד להגדרה הקונבנציונלית - היא אולי היחידה החברתית האחרונה שמתפקדת על פי עקרונות המנוגדים לאלה של התרבות הקפיטליסטית. זוג הוא בפועל הצהרה ואפילו התרסה נגד תרבות הבחירה, נגד תרבות של מקסום הבחירה, נגד הרעיון שבחירות ניתנות לשיפור אינסופי ונגד הרעיון של העצמי כאתר נצחי של ריגוש, הנאה והגשמה. זוגיות, במובן מסוים, מתפקדת בכלכלת מחסור ונדירוּת. כך היא מצריכה מאיתנו תכונות ואופי שהתרבות המודרנית כבר אינה מכשירה אותנו אליהם: היא תובעת מאיתנו את היכולת להפוך את האחר לייחודי, להשעות חישוב, לסבול שעמום, להפסיק את ההתפתחות העצמית, לחיות עם מיניות בינונית (לעתים קרובות), להעדיף מחויבות על חוסר ביטחון חוזי. זוגיות, אם כן, על כל הקונבנציונליות המחניקה שלה, דווקא מתעקשת על ערכים שהפכו לאלטרנטיבות רדיקליות אמיתיות לשוק. אפשר לתהות אם בדרך עקיפה ומפותלת, זוגיות ואהבה לא הפכו שוב לאלטרנטיבה הרדיקלית של זמנן. בלי לשבור את הכלים, הן מצהירות על היציבות הכבדה והמאמצת שקושרת אותנו לאחרים ולמה שישן ומיושן בנו.
למאמר של פרופסור אווה אילוז
בשבח השעמום הזוגי
ראה גם :מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: האוטופיה הרומנטית אווה אילוז
סיכום: אווה אילוז האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות – פרק ד