גטו לודז' (Lodz Ghetto) היה אחד הגטאות הגדולים בפולין, השני בגודלו אחרי גטו וורשה. הגטו הזה הצליח להתקיים בין השנים 1940-1944 בזכות שיתוף הפעולה שבין מרדכי חיים רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו זה למפקד הגטו הגרמני הנס ביבוב.
גטו לודז' היה הגטו הראשון שהוקם בפולין במאי 1940 והאחרון שפורק. שטח הגטו היה 4 קמ"ר מתוכם רק 2.5 קמ"ר בנויים. סכ"ה עברו בגטו זה כ205 אלף יהודים, מהם כ165 אלף תושבי האזור והיתר יהודים מגרמניה ואוסטריה, שהובאו לשם מאוחר יותר.
גירוש הילדים הזקנים והחולים מגטו לודז'
בספטמבר 1942 גורשו הילדים הזקנים והחולים מהגטו. הגרמנים גרשו את כל הילדים הקטנים עד גיל 10 . הם גורשו למחנה ההשמדה חלמנו.
היקף הגירוש : בזמן "אקציית הילדים", גירושם של 20,000 ילדים וזקנים מגטו לודז' - 4 בספטמבר 1942.
בספר הזיכרונות של סטלה, ניצולת שואה שחייה כיום בארה"ב ( בעזרת הפסיכולוג הקליני Jerry L. Jennings) היא מספרת על הגירוש של אלפי ילדים מהגטו להשמדה , על אחיה שהועלו למשאית ע"י הנאצים ועל אמהות שהתאבדו בעקבות גירוש הילדים והשמדתם - אחד המעשים האכזריים ביותר לא רק בתולדות השואה אלא גם בתולדות האנושות .בספר זכרונותיה היא מספרת כי כבר בגטו הקימו הנאצים בסיוע היודרנראט אזור מגורים נפרד לילדים ( לו היא קראה "מושבה") כדי שיהיה קל להם מאוחר יותר לשלוח אותם ישירות להשמדה ללא התנגדות ההורים. אבל לא כל ילדי הגטו היו באזור המגורים הנפרד. היא עצמה היתה אחת מהילדות שגרו ב"מושבה" , אך בדרך לא דרך הצליחה להינצל.
Ph.D. Jerry L. Jennings (Author)
קטע וידאו על גרוש הילדים מהגטו וסרטים שונים אחרים על רומקובסקי וגטו לודג' (אנגלית)
גרוש הילדים מגטו לודז' (אנגלית)
"הגרמנים לא נכנסו לבתים, רק המשטרה היהודית. האישה החזיקה את התינוק והיתה כולה פחד שיקחו לה את התינוק, וכך זה קרה. השוטר היהודי תפס את התינוק וניגש לגרמנים לתת להם את התינוק, והגרמני אמר: לך מפה. הוא הלך, שם את התינוק על העגלה. האישה התחילה לצרוח, בעלה התחיל לחבק אותה, ומשך לה בלחיים שיהיה אדום, הוא אמר לה: יהיו לנו עוד ילדים, אבל שאת תישארי אתי. אני הייתי לפניהם, כך שאיני יודעת מה היה שם, כי לי אמרו ללכת, ומיד ברחתי . רצתי והגעתי הביתה."
מתוך עדותה של ארן חדוה על אקצית הילדים ואקציות נוספות בגטו לודז'
בלה גרושקביץ' - ארקוש , סיפור חיים משנת 1926 ועד בכלל מלודז' - פולין ועד דגניה א' - ישראל
הגירוש החשוב ביותר היה זה שנקרא גירוש ה-sperre בספטמבר 42. בגירוש זה גורשו רוב הילדים, הזקנים והחולים, בנימוק כי לא תרמו ליצרנות הגטו.
הבחירה האיומה (אנגלית).
בימים 5-12 בספטמבר 1942 ערכו הגרמנים מיבצע שילוח שני מגטו ל' למחנה ההשמדה חלמנו, ואז נעשה הדבר בלי עריכת רשימות בידי האלטסטנרט. לגטו נכנסו כוחות גרמנים, סגרו רובע אחר רובע, ובאכזריות איומה הוציאו את התושבים מבתיהם, וערכו 'סלקציה' בחפשם בעיקר את הפחות כשירים לעבודה: ילדים, זקנים וחולים. כך הוציאו מן הגטו כ-20,000 איש ואישה (ביניהם גם צעירים ובריאים), הובילום לחלמנו, ושם נרצחו כולם. מאות נרצחו במקום. לשם ביצוע השילוחים הכריזו הגרמנים על עוצר כללי בגטו (בגרמנית Gehsperre), מכאן נקרא שבוע דמים זה בפי תושבי הגטו 'שפרהה', מושג שנחרט עמוק בזכרונותיהם של הכלואים בגטו. מיבצע 'שפרהה' התחיל בחיסול בתי-חולים בגטו. המאושפזים באותה עת היו הקורבנות הראשונים של מיבצע הגירושים ההוא.
אתר המחקר האמריקאי והבנלאומי על ילדי גטו לודז'
וידאו: מחקר אמריקאי ובינלאומי מ2008 על ילדי גטו לודג'
ילדים במסגרת המדיניות האנטי יהודית של הנאצים בשלבי התפתחותה
גישתם של הנאצים כלפי הילדים היהודים משקפת את הטוטליות של המדיניות האנטי יהודית בשלביה השונים. הנאצים ראו בילדים היהודים (על פי הגדרתם) אויב גמור בכל גיל, מכל מעמד. ב-1938 הורחקו הילדים היהודים בגרמניה מבתי הספר ומן המסגרות החברתיות האחרות כדי לממש את ההפרדה המלאה בין יהודים ללא יהודים... ילדים יהודים היו מוקצים וגורלם נחרץ מיום היוולדם... הנאצים הוציאו את הילדים היהודים מקהילת בני האדם הראויים להתייחסות הומניטרית...
רינגלבלום מבטא את הרעיון הזה בשעה שהוא נדרש לניסיון היהודי ההיסטורי: "אין לזה תקדים בהיסטוריה היהודית. פרט לפרעה שגזר על הבנים, להשליכם היאור, לא ידוע לנו עוד מקרה נוסף מן הסוג הזה. אדרבא, תמיד השאירו את הילדים בחיים כדי להעבירם לדת הנוצרית. אפילו בזמנים האפלים ביותר"..
מתוך : "ילדים ונוער בתקופת השואה"
קטעים ממאמרה של דליה עופר
ב-1 למאי 1940 נסגר גטו לודז', עקב הצפיפות והמצוקה בגטו החליט רומקובסקי ומנהלי מחלקת החינוך להרחיק את הילדים, לפחות בחלק מהיום, לאזור מארישין ולהקים שם מושבת ילדים. למעשה היו שני סוגי מושבות במקום, בסוג אחד שהו הילדים מהבוקר ועד שעות הערב ואז הם חזרו לבתיהם. בסוג השני שהו הילדים באופן קבועה. מרבית הילדים ששהו במרישין היו בגיל הרך, ארבע עד שש, אולם היו במקום גם ילדים מבוגרים יותר. הילדים קיבלו שלוש ארוחות ביום ממזון איכותי יותר מזה שהיה באזורי הגטו האחרים. בין יולי 1940 ואוקטובר 1941 עברו במארישין 13,789 ילדים.
במארישין הוקמו גם שרותי בריאות ותברואה לילדים שכללו: בית מרחץ, בית מרקחת, בית חולים וצוות רפואי.
בנוסף לשרותי תזונה ורפואה קיבלו הילדים במארישין גם שרותי חינוך, הילדים למדו בשלושה בתי ספר, שניים חילוניים ואחד דתי. את מערכת החינוך ניהלה אוגניה ליפמן וצוות של 256 מורים, גננות, מטפלות ומדריכים מתנועות הנוער. חלק מצוות המורים גר במקום ולמעשה היה תחליף להורים.
מקור המידע
נאום רומקובסקי בזמן גרוש הילדים מגטו לודז',
ב 4.9.1942 נשא רומקובסקי, יו"ר היודנראט, את נאומו המפורסם ביותר, בו ביקש מהורים למסור את ילדיהם. הנה מספר מילים מהנאום: "על הגטו ירדה מכה קשה. דורשים ממנו את היקר לו ביותר- ילדים ואנשים זקנים. אני נאלץ להושיט את ידיי ולהתחנן: 'אבות ואמהות, תנו לי את ילדיכם', אני מוכרח ליטול ילדים ואם לא, עלולים להילקח גם אחרים."
על הגיטו ירדה מכה קשה. דורשים ממנו את היקר לו ביותר - ילדים ואנשים זקנים. אני לא זכיתי לילד משלי ולכן את שנותיי הטובות ביותר הקדשתי לילד. אני חייתי ונשמתי יחד עם הילד. לא שיערתי מעולם, שידי שלי, ייאלצו להגיש את הקרבן למזבח. בימי זקנתי אני נאלץ להושיט את ידי ולהתחנן: "אחי ואחיותיי, תנו לי אותם! - אבות ואמהות , תנו לי את ילדיכם..." (בכי תמרורים מזעזע בקרב הציבור הנאסף)... אתמול במשך היום נתנו לי פקודה לשלוח מעל עשרים אלף יהודים מן הגיטו, ואם לא - "נעשה זאת אנחנו". הועמדה השאלה: "האם היה עלינו לקבל את הדבר ולעשות זאת בעצמנו, או להשאיר זאת לאחרים?" אך כיוון שלא היינו מודרכים על-ידי מחשבה "כמה יאבדו" אלא "כמה ניתן להציל?" הגענו אנחנו, כלומר אני והמקורבים אלי בעבודה, למסקנה שיהיה הדבר קשה ככל שיהיה, אנו מוכרחים לקבל את ביצוע הגזירה לידינו. אני מוכרח לבצע את הניתוח הקשה השותת דם, אני מוכרח לקטוע איברים, בכדי להציל את הגוף! אני מוכרח ליטול ילדים ואם לא, עלולים להילקח, חס ושלום, גם אחרים... (יללות איומות)... לא איש נחמות אני היום. גם לא באתי להרגיע אתכם היום, אלא לחשוף את כל כאבכם וצערכם. באתי כמו גזלן, לקחת מכם את היקר ביותר ללבכם. ניסיתי בכל כוחותיי לבטל את רוע הגזירה. לאחר שלא ניתן לבטלה, ניסיתי למתן את הגזירה. רק אתמול ציוויתי על רישום של ילדים בני תשע, רציתי לפחות להציל את השנתון האחד - בגיל מ-9 עד 10. אבל לא רצו לוותר לי. דבר אחד עלה בידי - להציל את הילדים שמעל גיל 10. תהיה זאת נחמתנו בצערנו הגדול. יש לנו בגטו רבים חולי שחפת, שימיהם או אולי השבועות שלהם ספורים. איני יודע, אפשר שזוהי תכנית שטנית, ואולי לא, אך איני יכול להתאפק מלהביע אותה: "תנו לי את החולים הללו, ובמקומם אפשר יהיה להציל בריאים". אני יודע כמה יקר לכל אחד החולה שבביתו, כל שכן אצל היהודים. אולם בשעת גזירה מוכרחים לשקול ולמדוד את מי יש להציל, מי יכול להינצל ואת מי מותר להציל. השכל הישר מחייב, שמוכרח להינצל זה שניתן להציל והוא בעל סיכויים להינצל, ולא זה שאין אפשרות בלאו-הכי להצילו..".
מקור: יצחק ארד, ישראל גוטמן, אברהם מרגליות (עורכים), (תשל"ח), השואה בתיעוד, יד-ושם.
נאום רומקובסקי בזמן גירוש הילדים מגטו לודז' - 4 בספטמבר 1942
קישור
ב 5-12.9.1942 ערכו הגרמנים אקציה גדולה שכונתה "השְפֶרַה" שבמהלכה גורשו לחלמנו 15,685 יהודים, כשליש מהם ילדים עד גיל 15. במרץ 1943 נפסקו המשלוחים לחלמנו.
מקור המידע
תמונה של גירוש הילדים היהודיים מהגטו - מרביתם ממושבת הילדים שבגטו
Children from the Lodz Ghetto are Transported to the Chelmno Death Camp (September 1942)
בספטמבר 1942 אחרי ה"שפרה", אין בגטו קשישים מעל 65 וילדים מתחת גיל 10.
חלק מהורים שנותר עם שברון לב ללא ילדיהם הקטנים התאבדו בגטו ,
מהנתונים נתן לראות, שמירב נסיונות ההתאבדות בוצעו בשנת 1942. מתוך 119 נסיונות התאבדות בוצעו 52 בחודשים מרס ועד מאי בעקבות גל הגירושים הראשון מהגטו שהחל ב-16 לינואר 1942 והסתיים ב-15 למאי.
שיעור ניכר מהמתאבדים היו מבין הפליטים שהגיעו לגטו לודז' ממרכז אירופה, מבין 19,953 הפליטים שהגיעו לגטו התאבדו 31 רובם בין החודשים מרס ועד אוגוסט 1942.
רוב המתאבדים מצאו את מותם בתלייה, בקפיצה מחלון ביתם או בקפיצה מהגשרים שהיו בגטו.
גירוש ספטמבר 1942, "השפרה", השאיר חותם כבד על הגטו. בגטו מסתובבים ילדים רבים שאיבדו את הוריהם מחד, ומאידך, משפחות שילדיהם נקרעו מהן.
מקור המידע :
מעדותה של ארן חדוה על אקצית הילדים ואקציות נוספות בגטו לודז'
מעדותו של מתתיהו בייסקי על הסלקציות בגטו לודז' שבפולין
העדות של ציפורה (פייגל) צפלינסקי לבית קונינסקי
הסיפור של אלי בר-לוי (פרנקל)
הגירוש מגטו לודז' בימי ה"שפרה"
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 