בפס הייצור, בחדר הניתוחים, בספרייה או במסלול המרוצים -החוקרת הבריטית אמנדה גודאל בדקה את ביצועיהם של מנהלים בעשרות ארגונים ומצאה איפה צמחו המצטיינים שבהם.
אם מנהל מוכשר של מפעל ארטיקים יכול לנהל בהצלחה גם חברת היי טק, בית חולים או אוניברסיטה. השאלה הזו עומדת במרכז ויכוח מר הניטש בין שתי אסכולות - זו הגורסת שמקצועני ניהול הם אלה שצריכים לאחוז בידם את המושכות בארגון, לבין האסכולה הטוענת את ההיפך: מנהל יתקשה להצליח ללא הבנה עמוקה של ליבת הארגון, לכן מנהל בנק חייב להיות בנקאי, מנהל בית חולים - רופא, ובראש אוניברסיטה צריך לעמוד אקדמאי מבריק.
המציאות כדרכה מורכבת יותר מהתיאוריות המבקשות לנתח אותה, ומספקת הוכחות לצדקתן של שתי האסכולות.
פרופסור אמנדה גודאל בדקה את אופן ניהולם של 55 מוסדות מחקר בריטיים. "התוצאות היו חד משמעיות", אומרת גודאל, "במקומות שבהם עמד בראש המוסד חוקר מבריק נרשמו גם ביצועים מחקריים וכלכליים טובים יותר לאורך זמן. לעומת זאת, במוסדות שבראשם עמד מנהל מקצועי, היו הביצועים, לרוב, פחות טובים". לדבריה ההסבר לכך פשוט: מובן שלא מספיק להיות חוקר מבריק כדי לנהל אוניברסיטה, אבל כשבאדם אחד מתקיימים שלושה תנאים: איש אקדמיה מוביל וידוע, יכולות ניהול של אנשיםוהבנה פיננסית - הוא יצליח יותר ממנהל מקצועי, למשל איש כספים מוכשר שלא מכיר מניסיון אישי את ליבת הארגון. "לרוב, המנהל שיביא להישגים מרשימים יותר יהיההמומחה בפעילות הליבה של הארגון, וזה קורה רק אם הגעת מתוכו", היא אומרת....
המקום שבו גדלים מנהלים