מספרו של כריסטופר בראונינג על חייהם של יהודים במחנה הכפייה בסטרכוביצה עולה תמונה מעוררת השתאות של קהילה המנסה לשמור על קיומה בתנאים שבהם חברה אנושית אינה יכולה להתקיים בשום אופן
מספרו של כריסטופר בראונינג על חייהם של יהודים במחנה הכפייה בסטרכוביצה עולה תמונה מעוררת השתאות של קהילה המנסה לשמור על קיומה בתנאים שבהם חברה אנושית אינה יכולה להתקיים בשום אופן
ליבת הספר אינה הרוצחים הנאצים או עיוותיה של מערכת המשפט הגרמנית. המוקד הוא סיפור הישרדות של כ-2,200 יהודים אשר חיו בין השנים 1942-1944 בכמה מחנות עבודה ליד מפעלים חשובים לייצור תחמושת שפעלו בסטרכוביצה. רובם היו יהודי קהילת וויז'בניק הסמוכה, שנבחרו לעבודה וניצלו, לפחות זמנית, מהגירוש להשמדה בסתיו 1942. ואולם היו ביניהם גם קבוצות של יהודים מעיירות אחרות במחוז רדום, ואפילו עובדים שהגיעו ממחנות מרוחקים יותר באזור לובלין בסמוך לחיסול הסופי של מחנה בסטרכוביצה ביולי 1944. בהסתמכו על 292 עדויות של ניצולי המחנות שניתנו החל מהשנים הראשונות שלאחר המלחמה ועד לראיונות שהוא ערך בעצמו עם קבוצה קטנה של ניצולים שהיו עדיין בחיים בשנים 2000-2001, מצייר בראונינג תמונה פנורמית ייחודית של מאמצי הישרדות של יהודים בתקופת השואה - זו תמונה שונה במידה רבה מזו שבדרך כלל מצטיירת בחקר התגובה היהודית בשואה.