ערין שחברי נאלצה להתמודד עם סוג אחר של דעות קדומות: שחברי, 28, ערבייה מנצרת, למדה פסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטת תל אביב. כשאמה שמעה ברדיו שבג"ץ קיבל את העתירה שהגיש מרכז מוסאוא וחייב את ערוץ 2 להעסיק קבוצות מיעוט, דחקה בבתה לשלוח קורות חיים. "התזמון היה מצוין", מספרת שחברי. "אודי ליאון, מנהל תוכניות מועדפות וגיוון חברתי ותרבותי בזכיינית קשת, חיפש מישהו מהאוכלוסיה הערבית, והתחלתי לעבוד שם כעוזרת שלו".
אבל אז גילתה שחברי שכל ניסיון לצאת ממשבצת "הערבייה" נדון לכישלון. "הבנתי שהתפקיד שלי הוא לעשות כל מה שקשור לאוכלוסיה הערבית - ולא יותר מזה. לא מצפים ממך להיות יותר מהערבייה שנמצאת בקשת, שתהיה אחראית על התוכניות האלה וזהו. בשנתיים הראשונות עשיתי הרבה יותר ממה שציפו ממני, אבל עדיין לא הצלחתי לזוז לשום מקום. ניסיתי לקחת על עצמי תפקידים אחרים בקשת או בחברות חיצוניות שהפיקו עבורה תוכניות, וזה היה ממש קשה. התראיינתי בחברה חיצונית לתפקיד תחקירנית, ואחת המפיקות אמרה לי 'תקשיבי, אנחנו יודעים שאת מצוינת, אבל תצטרכי לדבר עם יהודים ואני לא יודעת איך הם יקבלו את זה'. גם בחברות אחרות אמרו 'את יכולה לעשות הכל בטלפון, אבל לא בשטח'".
למאמר במגזין דה-מרקר , עיתון "הארץ"