המבחן של מבחן התוצאה

יעקה בורק

אם אמנם אנו מכירים במוגבלותה של התוצאה כמדד למוסריותם של מעשינו, פתוחה לפנינו הדרך לצמוח מתוך אותם מצבים שבהם אנו נכשלים במבחן התוצאה. אם תפנו מזרחה תגלו שגם בהקשר של "חוק הסיבה והתוצאה", מיסודות הבודהיזם, חשובה הכוונה. הקארמה, המתארת מחזור מלא של יחסי סיבה-תוצאה בחייו של אדם, היא כוונה ולא הביטוי הפיזי של הפעולה.

בעוד שפילוסופים נהרגים על השאלה מי מהשתיים - כוונה או תוצאה - חשובה יותר, ובעוד שמלחמות דת פורצות בין מי שמאמינים במעשה ומי שמאמינים בכוונה ותלי תלים של הוכחות משפטיות מתאמצים להבחין בין התוצאה לכוונה, העולם העסקי מתנהל כאילו הדיון כבר הוכרע: רמת השכר, שיעורי צמיחה, תשואה על השקעה ומחירה של מניה הפכו זה מכבר לחזות הכל. לא חשובות הנסיבות, מה היתה נקודת המוצא, עוצמתה של הרוח הנגדית או הדרך הערכית שבה בחרתם לצעוד - השאלה היחידה שמעמיד לפניכם מבחן התוצאה היא מה הישגיכם הכלכליים ולאן הגעתם במירוץ לנראות החברתית. אלא שמי שמתהדרים באחריות בלעדית לתוצאה אומרים באותה נשימה יהירה כי הם גם אחראים בלעדיים לכל הגורמים המשפיעים עליה.

מדוע כאשר אדם מצליח הוא זוקף זאת לזכות כישרונו, אך כשהוא נכשל האשמה היא במזלו הרע? האם התוצאה - רווח כלכלי או נראות חברתית - מושפעת כל כך מכוונתנו עד שראוי בכלל להעריך אותה? האין אנו נכשלים כאן בהערכת חסר של כוחה של האקראיות, המקדם החשוב ביותר במשוואת ההצלחה?

קישור למאמר של יעקב בורק במוסף עיתון " הארץ"

המבחן של מבחן התוצאה