פוסט טראומה מושהית של ניצולי שואה שהיו ילדים בעת השואה
Howard Reich." The First and Final Nightmare of Sonia Reich: A Son's Memoir, " 2006 .
הווארד רייך מתאר את המקרה של אמו ניצולת השואה אשר כילדה בת 8 הסתתרה לבדה בשואה בין איכרים באזור אוקראינה, כילדה בת 8 היא נותרה לבדה ללא ההורים שהוצאו להורג בשדה לעיני הילדה.
60 שנה מאוחר יותר החלה אמו של המחבר , סוניה רייך , לסבול מפוסט טראומה מאוחרת או מושהת . היא התרוצצה ברחובות שיקאגו וטענה שמנסים להרוג אותה. במשך כל השנים עד התפרצות הפוסט טראומה התמודדה סוניה רייך היטב בחברה האריקאית ואף הצליחה לנהול קונדטוריה ולגדל 2 ילדים מוצלחים. זהו אחד הספרים המרתקים שנכתבו בנושא פוסט טראומה מושהית.
חלק מניצולי השואה שהיו ילדים בעת השואה שייכים לקבוצה שמוגדרת כסובלת מפוסט טראומה מושהית. אגירת המזון האובססיבית של ניצול השואה אגי עזריאל לדוגמא היא תגובה מאוחרת לטראומת הרעב מימי מלחמת העולם השנייה.
70 שנה הם חיו, תיפקדו, הקימו משפחות ואפילו שמחו - אבל פתאום, בהגיעם לזיקנה, עולים ומציפים את ניצולי השואה שהיו ילדים בשואה זכרונות קשים. הם נתקפים חרדות, שוקעים בדיכאון, לא מסוגלים לתפקד. תגובת פוסט טראומה מושהית מופיעה אצל ניצולים רבים, וגורמת להם לחוות מחדש את זוועות עברם
ההסבר לתופעה טמון בזיכרון. לדברי ד"ר ברטהולץ, כתוצאה מהגיל מתחילה ירידה מסוימת בזיכרון לטווח הקצר, ואז הזיכרון לטווח הארוך, שהוא הזיכרון החווייתי, נעשה ער מאוד. הזיכרונות האלה, שהודחקו עמוק, פורצים החוצה בגיל המבוגר, והזכרונות הקשים מהשואה עולים ותופסים מקום מרכזי בחיים.
"את ניצולי השואה הפוסט טראומטיים מאפיינים רגזנות, סף גירוי נמוך ופגיעה בריסון דחפים", אומר ד"ר ברטהולץ. "ניצולים אחרים שסובלים אף הם מפוסט טראומה מושהית הופכים דווקא לאדישים, תלותיים ובעלי תחושת ריקנות וקהות רגשית. אצל כולם נמצא רגשות אשמה קשים על שנשארו בחיים. ביניהם יהיו גם מי שעשו דברים חריגים כדי לשרוד: הרגו למען פרוסת לחם או גנבו אוכל ממישהו קרוב.
מקור 1 :
"כשהגיעה משפחת בש לאושוויץ נשלחה אווה, האחות הקטנה, מידי אמה ישירות לתאי הגזים. "אין יום שאני לא חושבת עליה ורואה מול עיני את פניה המפוחדים, מביטה אחורנית, כאילו שואלת: אמא, איך את נותנת לי ללכת. בשנים האחרונות אני נזכרת בה עוד יותר. אני חושבת על ההתנהגות של אמא שלי, מאשימה את עצמי, בטוחה שאמא אהבה אותה יותר - ושבעצם אני הייתי זו שצריכה ללכת לגזים. לא פעם הסתירו אותי, כדי שהגרמנים לא ישלחו אותי להשמדה. עכשיו יושב לי על המצפון שבמקומי שלחו מישהו אחר לשם. בשנות הזיקנה שלי המחשבות האלה קשות לי יותר ויותר.
"אחרי שלושה חודשים העבירו אותנו למחנה אחר, שטוטהוף. פגשנו שם חברת ילדות שלי, בת גילי, שהיתה לבד במחנה כיוון שאמה ואחותה נשלחו לתאי הגזים. היא ראתה אותנו ונדבקה לאמא שלי, שעזרה לה מאוד. קינאתי בה על שאמא נותנת לה אוכל ותשומת לב. הילדה הזו נשלחה לתאי הגזים. אני חושבת שזה קרה בגלל שכל כך קינאתי בה. גם על זה לא חשבתי עשרות שנים - אבל בזמן האחרון זה לא עוזב אותי. "
קישור
נמצא, במחקרים רבים, , כי מי שהיו בשואה ילדים הם בסיכון גבוהה לסבול בהמשך חייהם מדיכאון, חרדה מתמדת, מחוסר יציבות רגשית, הפרעות בשינה ואף פסיכוזה ניכרו השפעות משמעותיות על עולמו החווייתי הסובייקטיבי של הילד הניצול, בדמותן של בעיות בזהות ותחושות של בדידות וניכור.
מחקרים בתחום הטראומה הניבו עדויות משכנעות ביחס למצוקה ארוכת-הטווח בקרב ילדים שגדלו בצל השואה. הביטוי הפסיכו-פתולוגי השכיח ביותר לאחר התרחשותה של טראומה הוא הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). מחקרים שנערכו בקרב ניצולים שהיו ילדים בתקופת השואה גילו כי אחוז משמעותי מביניהם סובל מסימפטומים פוסט-טראומטיים,
התגובה לטראומת הילדות איננה מופיעה גם בטווח המיידי שלאחר התרחשות האירוע, אלא מתעוררת רק שנים אחר-כך. כך נמצא, בין היתר, כי מי שגדלו כילדים בתקופת השואה נמצאים בסיכון לפתח סימפטומים פוסט-טראומטיים מושהים, המתעוררים לראשונה זמן רב לאחר השואה, לעיתים רק עת הגיעם לזקנה.
מקור 2
קישור
מקור 3
Psychological Pain of Holocaust Still Haunts Survivors
מקור 4
Haim Dasberg. " Late-onset of post- traumatic reactions in Holocaust survivors at advanced age"
מקור 5
Mazor, Y. Gampel, R. D. Enright and R. Orenstein "Holocaust survivors: Coping with post-traumatic memories in childhood and 40 years later," Journal of Traumatic Stress Volume 3, Number 1, 1-14
מקור 6
Andy Douillard. "Do the Wounds Ever Heal? PTSD and Holocaust Survivors" December 2005.
מקור 7
Krell, R. (1985). Child survivors of the Holocaust-40 years later. Child Psychiatry, 24, 377-412.
מקור 8
Many Holocaust survivors live with PTSD
מקור 9
מקור 10
Marianne Amir and Rachel Lev-Wiesel ," Time Does Not Heal All Wounds: Quality of Life and Psychological Distress of People Who Survived the Holocaust as Children 55 Years Later" , Journal of Traumatic Stress, Vol. 16, No. 3, June 2003, pp. 295-299
מקור 11
Krell, R. (1993). Child survivors of the Holocaust: Strategies of adaptation Canadian Journal of Psychiatry, 38, 384-389.
מקורות מידע מקצועיים נוספים באנגלית
"
Harari, E. (1995). "The Longest Shadow: A Clinical Commentary on Moshe Lang's Silence: Therapy with Holocaust Survivors and their Families." A.. N. Z. Journal of Family Therapy, 16 (1), 11-13.
Krell, R. (1997). "Survivors and their Families: Psychiatric Consequences of the Holocaust." In R. Krell & M.L. Sherman (Eds.), Genocide: A Critical Bibliographic Review, vol. 4: Medical and Psychological Effects of Concentration Camps on Holocaust Survivors. New Brunswick, NJ: Transaction, 23-31.
Magids, D.M. "Personality Comparison between Children of Hidden Holocaust Survivors and American Parents." Journal Psychology, 132(3), 245-254. 1998..
Landau, R., & Litwin, H. (2000). The effects of extreme early stress in very old age. Journal of Traumatic Stress, 13, 473-487.
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 