הד"ר אביהו רונן הוא גם היסטוריון, וגם בן. בן שלא זכה להתבגר עם אמו, שנלקחה ממנו באפריל 1958 כשהיה בן תשע. ביום השנה הראשון למותה הוא קרא את ספרה, "יומן בגטו", אך רק בגיל 14 מתגלה לו שהיא לא מתה ממחלת לב, כפי שסופר לו ולשני אחיו, אלא תלתה את עצמה. מאוחר הרבה יותר הוא קולט שהיא בחרה לקפד את חייה ביום השנה ה-15 למרד גטו ורשה, ולהצטרף אל חבריה המתים. מסעו של רונן בעקבות אמו, חייקה קלינגר, הוא יוצא דופן מכמה וכמה בחינות: שילוב נדיר של ספר היסטוריה, תחקיר קפדני ומדוקדק וממואר אישי. לא לחינם זכה הספר במענק הוקרה לכתב-יד פורץ גבולות לשנת 2011 מטעם קרן יעקב בהט.