כאשר התנסות בהווה מסתיימת בחוויה חיובית יחסית, כל האירוע כולו נתפס בזיכרון שלנו כחיובי יותר, אפילו אם לאורכו היו רגעים של חוויות פחות טובות. כלומר, אירוע חיובי שיסתיים שחוויה שלילית, ייזכר אצלנו לרוב כאירוע שלילי. מה שקובע את תפיסת החוויה הוא הזיכרון ולא התחושה הרגעית בזמן ההתרחשות.
תהליך הזיכרון במוח האנושי הוא מורכב ואינו מובן במלואו. התפיסה החינוכית העדכנית מכוונת להטמעה של שיטות הוראה ולמידה אשר מתאימות יותר לפעולתו הטבעית של המוח, במטרה לייעל את תהליך הלמידה. בתוך כך, התיאוריה של פורפ' כהנמן על "האני הזוכר" והכתבה של קרן צוריאל-הררי על תפיסת הזיכרון של הילדים, מביאה אותי לחשוב על מקומם של הזיכרונות בתהליך הלמידה