טיפול בחשיפה

"מבעד לכסות האור" שכתבה אסתר כהן-כרמל, הוא סיפור על מציאת גאולה ונחמה באמצעות טיפול נפשי ובעיקר באמצעות הכתיבה, ולפנינו הישג תרפויטי מובהק.

אסתר כהן-כרמל. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 237 עמ', 88 שקלים

הספרות הפמיניסטית מרבה לעסוק בקשיים האובייקטיבים המציינים את יחסי האם וילדיה. לקשיים אלה (העומס הגדול הכרוך באימהות והמתח בינו לבין צדדים אחרים בחייה של האם, מציאת האיזון הנכון בין הגנה ושמירה על הילד לבין טיפוח עצמאותו ועוד) נוספו בישראל קשיים ייחודיים נוספים. ההגירה לישראל היתה כרוכה בפרידה מן הבית התומך ומן המסורת המוכרת, ובפגישה עם תרבות חדשה - לא פעם זרה ועוינת. עובדה זו פגעה במקרים רבים בנשים הצעירות שהיגרו לישראל - מאירופה, צפון-אפריקה או ארצות ערב - וביכולתן לתפקד כאמהות.

למחברת, כפי שעולה מספר אוטוביוגרפי זה, סיפור חיים מדהים. הוריה הגיעו ממרוקו בגל העלייה השני מארצות המגרב לאחר שנת 1948. אמה היתה בהריון מתקדם עם בואה ארצה, והמחברת כבר נולדה בישראל, כבת השלישית במשפחה. האם, המכונה לאורך הספר כולו רק באות הראשונה של שמה, מ', הגיעה לישראל שטופת אמונות טפלות בדבר שדים ומזיקים למיניהם, והיא מנסה להגן על ביתה ועל בני-ביתה מפני השפעתם הרעה באמצעות טקסים שונים ומשונים, קללות והשבעות. כשאסתר נולדת משוכנעת האם שבתה היא שדה, בת שטן, שכל תפקידה בחיים הוא לפתות את אביה. היא רודפת את המחברת מאז ילדותה המוקדמת, אוסרת עליה לשהות במחיצת אביה לבד, שולחת את אחיה הצעירים לעקוב אחריה כל העת, ולא נרגעת גם אחרי שהיא לוקחת את בתה הקטנה לבדיקה בבית החולים כדי לוודא שקרום הבתולים שלה עדיין במקומו. הבת הקטנה מורחקת מדי פעם בפעם מביתה כדי שלא תימצא במחיצת אביה, ונאלצת למצוא מקומות מסתור שונים עד שתורשה לשוב. האם אינה מראה לבתה כל סימן של אהבה או חיבה, אלא רק "איבה תהומית", וגורמת לילדתה לחוש שוב ושוב בהלה ואימה. הילדה אינה מבינה כלל מהו החטא שבו היא נאשמת (תחושת אשמה ותמונות של משפט אפשרי שבות ועולות לאורך הספר), ורק מרגישה שהיא "הבת המחוקה", המנודה, החייבת להיעלם ולהיאלם. בגיל 17 היא עוזבת ביוזמתה את הבית, בהחלטה ברורה שלא לשוב אליו עוד. מה קרה מאז שירותה הצבאי עד להווה הסיפורי? על כך אין הספר מספר דבר.

לסקירה של פרופסור אברהם בלבן במוסף הספרים של עיתון "הארץ"

טיפול בחשיפה