פרופ' ידין דודאי יושב במכון ויצמן ופורץ את גבולות הזיכרון. הוא כבר הצליח למחוק זיכרונות, ויודע לשחק עם הרגשות שהם מעוררים בנו. הוא מסתכל על ילדים, ויודע שכבר עכשיו הם זוכרים אחרת לגמרי מהוריהם. והוא מתבונן במחשב שלו ויודע שיום אחד הוא יוכל לחבר אליו את המוח ולהוריד את כל הזיכרונות להארד דיסק. כי העבר הוא רק חומר הגלם. היעד העיקרי של הזיכרון שלנו הוא בעצם העתיד. הרמה המוחית, העצבית והכימית שבה נובר פרופסור דודאי מובילה אותו ואת הצוותים שהוא מוביל במכון ויצמן למעמקי המחקר של זיכרונות רגשיים, זיכרונות של טעם, זיכרונות של ריח.
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 