מוסה נולד לפני 34 שנים בכפר קטן לא רחוק מאל-פאשר, בירתו הצפונית של חבל דארפור בסודאן. הפליט הסודאני מוסה מספר על התלאות שלו בסודאו , במצרים וגם בישראל.
בדארפור טענו שהוא מורד בממשל ועינו אותו. במצרים כלאו אותו כי נאבק למען זכויות הפליטים. בישראל הוא הוכר כפליט וקיבל תעודת תושב, שמאוחר יותר נלקחה ממנו. "מה אני אמור לעשות ללא תעודה?", הוא מנסה להבין. עדות.
מוסה נולד לפני 34 שנים בכפר קטן לא רחוק מאל-פאשר, בירתו הצפונית של חבל דארפור בסודאן. הוא גדל בכפר שמתבסס על גידולים חקלאיים מועטים, בעיקר חיטה ועזים. כשסיים את לימודי התיכון נסע לעיר הגדולה, לחרטום הבירה, כדי ללמוד באוניברסיטה חקלאות. מכיוון שהיה דארפורי וסבל מאפלייה, לא אפשרו לו לסיים את לימודיו. מוסה חזר הביתה ולימד בהתנדבות במשך שנתיים בבית הספר המקומי. לפרנסתו גידל חיטה ובמיה בחלקת האדמה המשפחתית.
"חיינו חיים פשוטים ושקטים, והיה חשוב לי במקביל לעזור להעניק חינוך לילדים בכפר", הוא אומר. בתחילת 2003 המלחמה הגיעה במהירות גם לכפר. "אבא שלי נרצח ואחיי ברחו והתפזרו. עד היום הם נמצאים במחנות פליטים שונים. גם אמא שלי עדיין שם", הוא מספר.
במהלך המלחמה מוסה נעצר על ידי כוחות הממשלה. "הם עצרו אותי ומורים נוספים בטענה שאנחנו תומכים במורדים הנלחמים בממשל", הוא מוסיף. בשבועות שהעביר במעצר הוא עונה קשות. "היתה להם שיטה כזו לקשור את האוזניים בחבלים ולמשוך עד שאתה מרגיש שהן מתנתקות לך מהראש", הוא מדגים תוך כדי שהוא מספר, "הכו אותי בכל הגוף. ככה זה נמשך ימים. ברגע ששחררו אותי ידעתי שאם אני רוצה לחיות אני חייב לברוח".
הוא סידר לעצמו מסמכי נסיעה מזויפים ויצא למצרים. "חשבתי ששם אוכל לחיות בביטחון", הוא נזכר, "אבל זו ממש לא הייתה המציאות. במיוחד אחרי מה שקרה מול משרדי האו"ם בקהיר. כל שבועיים המשטרה המצרית עצרה אותי כי הייתי פעיל בכל הנוגע לזכויות של הפליטים מדארפור".