לבבות חצויים הוצאת ילדים יהודים מבתי נוצרים בפולין לאחר השואה

לבבות חצויים הוצאת ילדים יהודים מבתי נוצרים בפולין לאחר השואה.  מאת: אמונה נחמני גפני

בשנות השמונים נסעה אימה של המחברת עליזה קופרמן-נחמני פעמים מספר לפולין בניסיון להתחקות אחר תאומים שסיפרו לה כי נולדו לאחותה בזמן המלחמה ונמסרו לפולנים. התאום הזכר, כך נודע לה, מת קרוב לוודאי עוד בתקופת המלחמה ואילו אחותו התאומה שרדה וחיה, כנראה, באחד הכפרים שבקרבת עיירת מוצאם. יותר מזה לא הצליחה עליזה לגלות, שכן היא נתקלה בחומת שתיקה.

לשאלה מדוע עדיין חשוב לה למצוא את ה"ילדה", ובכך להטרידה משגרת חייה ומשפחתה? ענתה עליזה: "חשוב לי שתדע מה הקריבה אמה על-מנת להצילה".

הסיפור אינו מַרפה והזמן אינו מרַפא.

בשנת 1944 החלה הפעילות להצלת ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים ובבתי נוצרים. ספר זה עוסק לראשונה באופן ממוקד בכל היבטיו של נושא הילדים היהודים ששהו בבתי פולנים וכך ניצלו מן השואה. הוא דן בפעולות להוצאת הילדים מידי מציליהם לאחר השחרור ומציג את הנושא על היבטיו האידיאולוגיים והאנושיים.

בספר נחקרו פעולותיהם של גופים יהודיים שונים, שקמו לאחר המלחמה לאיתורם, להוצאתם, ולהעברתם למוסדות יהודיים. מבחינת הצד היהודי נבדקו הגופים שפעלו בעניין זה וכן נבדקו זהותם האידיאולוגית ובשם מי פעלו. כמו כן, נבדקו דרכי הפעולה של כל אחד מהם ומקורות המימון לפעולותיהם.

כן היה צורך לברר את הרקע לפעולות הללו, הלכי הרוח שאפיינו את האוכלוסייה הפולנית באותה העת ויחסם של מוסדות המדינה לפעולות ההוצאה. ולבסוף, נעשה מאמץ להאיר את הפן האנושי הרגשי:

כיצד נראו הפעולות מנקודת מבטם של המצילים מצד אחד והילדים הניצולים מצד שני.

בעקבות נסיעה לפולין ב-1976 החליטה אמונה נחמני גפני, מרצה לאומנות באורנים, לקחת מספר קורסים בהיסטוריה שהסתיימו בדוקטורט אותו התחילה ב-1993. במסגרת עבודת הדוקטורט, נסעה עוד באותה שנה לארכיון היהודי בווארשה והיא זו שפתחה לראשונה את הקופסאות שהיו מונחות שם והכילו את הפרטים על הילדים שניצלו במנזרים על-ידי משפחות פולניות - פרטים שנמסרו על-ידי המצילים. בעזרת מידע זה נפגשה עם אותם ילדים שהיו אז כבני 5 וגילו את ילדותם האבודה שישים שנה אחרי.

הספר מקפל בתוכו סיפורים קשים ומרגשים, ביניהם סיפור על אימא שעזבה את ילדתה בת השנה וחצי בפתח ביתה של משפחה פולנית מתוך כוונה להציל אותה. אחרי המלחמה חזרה לקחת את הילדה והמשפחה הפולנית לא רצתה להחזיר אותה בטענה שאין לה הוכחות שהיא אכן האימא שלה. האם שבינתיים הקימה משפחה לא הפסיקה לפעול להחזרת בתה - שלחה מכתבים ופנתה לגורמים שונים והגיעה עד לאפיפיור.

בשלב מסוים היא עברה לקנדה וגם משם פעלה להחזרת בתה. ב-1999 אמונה נסעה לאותו כפר בפולין, שאלה על הילדה ונאמר לה שהיא נשלחה לקנדה בגיל 16 - מאמצי האם הצליחו, אך לא נוצר קשר טוב בין הילדה שגדלה כנוצריה לכל דבר לבין אמה - ונוצר נתק. אמונה הגיעה אל הבת שגרה בארה"ב ומסרה לה את כל המכתבים שמצאה.  קישור