הבזקים
ספר זה הוא ניסיון אמיץ להסיר את צעיפי הטשטוש והרומנטיזציה מעל מה שקורה בזנות, ומעל יחסי גברים ונשים בכלל. הוא קורא לנו להתעורר לפעולה למען גילוי של דרכים חלופיות ביחסי המינים, שיהיו מבוססות על אתיקה מינית חדשה, משוחררת מיחסי ניצול.
מופקרות 2

מופקרות-נשים בזנות

גורם מפרסם: הוצאת הקיבוץ הארצי
מחבר: ענת גור
תאריך: 07.09.2008

מוסדות כמו עבדות וזנות קיימים כבר אלפי שנים, והם טבועים בתרבות עד שהפכו להיות בלתי נראים לכאורה. עם זאת לרוב האנשים אין מושג מה באמת מתרחש בעולם הזנות, או נכון יותר, בגיהנום הזנות.
כשריד מתקופות חשוכות שבהן היו הנשים רכושם של הגברים, הצליחה הזנות לשרוד והיא משגשגת גם בעולם המודרני המתקדם. לא במחשכים ולא בארצות נחשלות - דווקא בארצות שרואות עצמן כחוד החנית של הקידמה וההגנה על זכויות האדם וכבוד האדם, עולה תופעת הזנות כפורחת.
ספרה של ענת גור הוא פרי עבודה טיפולית רבת שנים עם נשים שמחלימות מזנות, ומחקר שבו רואיינו ראיונות עומק נשים שעסקו שנים ארוכות בזנות רחוב בישראל. היא כותבת: "היו שניסו להניאני מהכתיבה הנוקבת, הפמיניסטית, ולפעמים בוטה. אך הזנות כותבת את עצמה. סיפורי הנשים והדרך שבה בחרו להבין את הזנות אינם מתפשרים לחמוק מהאמת הכואבת."
ספר זה
הוא ניסיון אמיץ להסיר את צעיפי הטשטוש והרומנטיזציה מעל מה שקורה בזנות, ומעל יחסי גברים ונשים בכלל. הוא קורא לנו להתעורר לפעולה למען גילוי של דרכים חלופיות ביחסי המינים, שיהיו מבוססות על אתיקה מינית חדשה, משוחררת מיחסי ניצול. 

עדותה של ענת גור בכנסת , 31 במרץ 2008

 ענת גור:

 קשה, בכל פעם שאני נתקלת במקרים האלה אני יודעת שגם אם אני אדבר כאן המון המון מילים אני לא אצליח להעביר לכם את הזוועה שאוחזת בי כשאני שומעת בכלל על המחשבה למסד את הזנות.

 אני עובדת עם נשים שעסקו בזנות למעלה מ-‎25 שנים. בשנים האחרונות במיוחד, הקדשתי שעות רבות לשמוע סיפורים של נשים שהיו בזנות גם במסגרת מחקר אקדמי וגם במסגרת עבודה קלינית, הזנות בעצם, כל מי שעובד עם נשים שעוסקות בזנות ושומע את הסיפורים מבין שכל הדיון על ליברליזום וטיעונים לכאן ולכאן וחקיקה, בעצם הזנות היא פשע, אחד הפשעים החמורים והקשים ביותר שקיימים היום בחברה שלנו, רק בשנים האחרונות התחילו מחקר שיטתי וגם התחילו להתפרסם פרסומים קליניים על עבודה קלינית עם נשים שעסקו וגברים וטרנג'נדרים שעסקו בזנות.

 בשנים האחרונת נערך מחקר רחב היקף של ד"ר מליסה פרלי שהיום היא אחת מחוקרות הזנות הגדולות בעולם, המחקר נעשה ב- ‎9 ארצות בעולם, הוא חקר נשים וגברים וטרנג'נדרים שעוסקים בזנות, והזנות הוצגה בספרות המקצועית כאחת הטראומות הקשות ביותר, והקיצוניות ביותר שקיימות היום בעולם, ולא בכדי באמת השוו את הזנות למוסדות המדכאים והקשים שהיו קיימים בעולם, לעבדות, לסחר בבני אדם, לשואה, הזנות מושוות היום בספרות המקצועית לשואה ולשיטות העינויים הנהוגות במרתפי המשטרים החשוכים ביותר בעולם.

 אנחנו יודעים היום בצורה חד משמעית, הזנות מתבססת ומנציחה את האונס של ילדות וילידים בחברה שלנו, רוב הנשים המגויסות לזנות, הן מגויסות בגילאים מאוד צעירים. כשאנחנו מדברים על מיסוד הזנות אנחנו חייבים להבין שאנחנו מדברים על הפקרת ילדות בנות ‎10 בנות ‎12, בנות ,‎15 שהסרסורים יקבלו הכשרה ולגיטימציה לצאת לרחובות ולאסוף משם את הילדות שכבר נוצלו בתוך המשפחה, את הילדות שהופקרו בתוך הבתים שלהם, כולנו ראינו בשבוע האחרון את הכותרות על אחוזים הרווחים של ניצול ילדים בחברה הישראלית, וקשה לי להאמין שאותה חברה ישראלית שמתמודדת היום עם אכיפה ומיגור של הפשעים המיניים שנפוצים בכל השכבות של הציבור החל מהרמות הגבהות ביותר וכלה במקומות הנמוכים ביותר, אותה חברה מעלה על דעתה לתת אוטוסטרדה להכשרה ולגיטימציה לניצול מיני של ילדות וילדים בתעשיית הזנות.

 אני רוצה להקריא לכם כמה עדויות של נשים שאני ראיינתי במחקר שלי, כששאלתי אותן מה זה הזנות בשבילן, מה דעתן על הזנות הן מסרו כמה עדויות, רק קצה קצהו של מה שהן אמרו.

 "..זה הדבר הקשה ביותר שיכול להיות, למכור את הכבוד שלי, למכור את הגוף שלי, למכור את הנשמה שלי ולא להשאיר ממני שום דבר, כלום, שום דבר לא להשאיר ממני, זה לעשות את זה בלי אהבה, אני לא רוצה לעשות את זה, מישהו מכריח אותי לעשות את זה, לא משנה אם זה ‎X,Y או‎Z , לא משנה אם זה חיליק הסרסור, או זה הסמים או משהו, אני לא רוצה אבל אני חייבת לעשות את זה.."

 אישה אחרת גם מתארת.

 "..דוקא הדבר הזה, אני מנסה להצדיק את זה, אני לא יכולה, מכרתי את עצמי, מכרתי את הכבוד שלי, הרסתי את הבית שלי, הרסתי את הילדים שלי, הרסתי הכל, אני לא יודעת, אני לא יודעת אם אני אשכח את זה פעם, כאילו אני יכולה להכניס את זה לפנים ולא להוציא את זה אבל זה משהו שלא ישכח אף פעם, זו השפלה שאני לא חושבת שיש משהו גרוע יותר מזה.."

 אני שאלתי אותה מה משפיל?

 "..למכור את הגוף שלי בשביל כסף, לתת לאנשים לעשות בי מה שהם רוצים כאילו זה הדבר שהכי מפחיד, שיכיר שהייתי נרקומנית לא אכפת לי, להפך אני גאה שהייתי נרקומנית ועכשיו אני נקיה וממשיכה הלאה, אבל הדבר הזה שיבוא בנאדם וישב מולי ויעמוד מולי, כאילו הוא היה איתי, זה הדבר שאם היום אני יכולה להתבייש במשהו זה הדבר היחיד שאני מתביישת בו, אני לא מתביישת בשום דבר, בואי נגיד גניבה, אני אומרת, לא היתה לך שליטה על זה, אבל בזה אני לפחות לא מתביישת כמו שאני מתביישת מהזנות.."

 אני אומרת לה בעצם גניבה זה לפגוע באנשים וזנות כאילו אנשים אומרים זו בחירה למכור את הגוף שלך וכדומה, על הגניבות.

 היא אומרת: "..לפגוע במישהו אבל ואחר כך לשלם על זה, הזנות זה פצע כזה שיש לך בפנים, פצע מקסימום עובר אבל נשארת לך צלקת, זה לא דבר שאת יכולה לעשות ניתוח וזה יעבור, אין, יש לי פה צלקות, אי אפשר לעשות ניתוח ולהעלים אותן, הם יישארו לכל החיים..".

 אישה נוספת, מישל, כשאני אמרתי לה את צריכה להעביר איזה מסר לאחרים מה זה זנות, מה זה אומר לעבוד בזנות, מה היית אומרת, היא אומרת:

 "..איכס, האמת הזנות, עם כל ההשפלות שעברתי, ההשפלה הכי גדולה זו זנות, הכי, הכי גדולה אין גרוע מהשפלת הזנות, אין שום טוב פה, ומי שאמר שהגוף שלי וזו זכותי לסחור בו, לא יודעת מה, לא נראה לי, אני לא מאמינה שיש סיכוי שיעשו את זה מרצון, יש משהו שמניע את זה, לי זה לא הסתדר בכל אופן בראש, לי זה לא יכול להסתדר..".

 אמרתי לה אז את לא מאמינה, נגיד שיש אישה שמחליטה למכור את הגוף שלה? היא אומרת:

 "..חבל על הזמן, בכלל לא, בכלל ובכלל לא, כל מיני יצורים מתפנקים עליך, בכל מיני צורות, בכל פוזה שהם רוצים, פשוט אין לך, אם לא תעשי את מה שהוא מבקש, לא תחזירי הביתה, בלי כסף, ושוב ושוב פעם הבנאדם והמכות ולכי דעי שוב אם עם המכות האלה, האם תחיי או תמותי, או שתשאירי נכה, כל מיני מחשבות שבדקה עוברות בראש ואף מחשבה לא חיובית, הכלל שלילי שלילי, שלילי..".

 אני רוצה באמת להגיד ככה לסיכום, ב- ‎1.1.07 ישבנו פה בכנסת אני וכולנו הרגשנו גאווה גדולה שראש המדינה בשם מדינת ישראל הכירו בזה שהזנות היא טראומה קשה ושהנזקים של הזנות קשים, מדינת ישראל קיבלה החלטה, שאני גאה בה, ושאנחנו גאות בה, להקציב ‎10 מיליון שקל כדי לשקם נשים שעסקו בזנות, אני מאוד מקוה שאנחנו לא נדרש להמשיך את הדיון הזה, המופרך, אין לי מילים להסביר עד כמה מופרך מיסוד הזנות.

 אני כתבתי ספר במסגרת המאמץ להסביר, לנסות לתת איזה שהוא מושג, כי הטראומה של הזנות היא מעבר למילים, כמו טראומות קשות אחרות, קשה לבטא במילים, המילים לפעמים מגמדות וממעיטות עד כמה זה נורא, ובימים אלה אני כתבתי ספר שאני מקוה שבשבועות או בחודשים הקרובים הוא יצא לאור, שנקרא "מופקרות" ואני מאוד מקוה שהוא יהווה איזו אבן דרך בכל דיון עתידי על המחשבה המופרכת הזאת למסד את הזנות.

1.  קניתי את הספר כשיצא-אכן מזעזע ועצוב
לכתבה זו התפרסמה תגובה אחת.
הרשמה ללקט
דוא"ל
* להסרה
במבט לאחור
רשימת קטגוריות מלאה
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים
אנשים פשוטים
אפשר גם אחרת
יוצאי הדופן והמיוחדים
אנשים , מחשבים ואינטרנט
קיבוצים ואנשי ההתיישבות
החברה החרדית
עולים חדשים ועולים ותיקים
עובדים זרים
תרמילאים ומטיילים
קשישים
אנשים והקונפליקט הישראלי-ערבי
בני נוער וצעירים
אנשים והמצב הכלכלי
סיפורי התמודדות
גמלאים
מגזר ערבי
מחקרים ועיונים בפסיכולוגיה
מחקרים ועיונים ברפואה וביו-רפואה
רפואה משלימה
רפואה אלטרנטיבית
הבריאות שלך
מחקרים ועיונים בסוציולוגיה ובאנתרופולגיה
מחקרים ועיונים בחינוך
מחקרים ועיונים בספרות
מחקרים ועיונים בהיסטוריה
מחקרים ועיונים בדמוגרפיה
מחקרים ועיונים בביולוגיה ובמדעי החיים
אנשים בעת העתיקה
ילדים , אמהות, הורים ומשפחה
יזמים, אנשי עסקים ואנשי היי-טק
ביוגרפיות, זכרונות ותולדות חיים
שכול
ניצולי שואה
סרטי תעודה
ספרים חדשים
מדעים ואנשים
אנשים , מזון ותזונה
אנשים, טבע וסביבה
אנשים במרחב הניהול
הרהורים ומחשבות
שיטות אימון
מחקרים ועיונים בקרימונולוגיה
סקירות מחלקת איסוף בפורטל הגורם האנושי

אודות  |   צרו קשר  |   שלחו קישור  |   RSS  |   אתר צמתי מידע
נבנה ע"י אפוק