החגיגה הגדולה: עובדים וזרים

 עובדים וזרים . אדריאנה קמפ, רבקה רייכמן. הוצאת מכון ון ליר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 222 עמ', 79 שקלים

הגירה מסיבית של עובדים לישראל החלה לאחר כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה, עם הגעתם של פועלים פלסטינים לעבודה בישראל. פניה של הגירה זו החלו להשתנות בתחילת שנות ה-90, עקב ההידרדרות במצב הביטחוני ואימוץ מדיניות הסגרים. ספרן של אדריאנה קמפ ורבקה רייכמן פותח בדיוק במקום הזה שבו החלה מדיניות הסגרים ונפתחו השערים לכניסתם של עובדים - כאלה שאינם פלסטינים ואינם עולים-יהודים. התהליך הזה, שכבר החל לקרות במדינות רבות במערב שנים רבות קודם לכן, קרם עור וגידים בישראל בצלם של אירועים פוליטיים. השלכותיו עדיין מחלחלות, ובין היתר מנשלות את מדינת הרווחה מכוחה לשם יצירת מה שהמחברות מכנות "ישראל החדשה".

"עובדים וזרים" עוסק בצומת האירועים השונים, והרבים, שהפכו את הגירת העבודה בישראל למציאות שבאירופה תוארה כבר בעבר כ-"Here for good", על כפל המשמעות שבכך. הספר מתייחס לתהליכים גלובליים המסבירים את המכנים המשותפים בין מה שהתחולל ועדיין מתחולל בישראל לתהליכים דומים במקומות אחרים. אך הספר מדגיש בעיקר את הדינמיקה הפנים-ישראלית, שעיצבה את תהליך התבססותה של הגירת עבודה בישראל כבעל מאפיינים ייחודיים. שהרי מלכתחילה ישראל הסדירה רק את מעמדם של אלה השבים אליה מתוך כוח חוק השבות, ולא מוסדו תהליכים ברורים להכללתם של אלה שאינם יהודים.

מבחינה זו, כמו גם מבחינות אחרות, הספר הוא חקר מקרה מאלף, שאינו נגרר לקלישאות ולניתוחים משומשים. יש בו תיעוד מוקפד של החלטות ממשלה שנכנעו בהדרגה לכוחות שצידדו בכניסתם של עובדים זרים, ושל הלחצים שהופעלו על הממשלה כבר בשנות ה-80, מיד עם פרוץ האינתיפאדה. לחצים אלה הניעו את הממשלה בסופו של דבר לאפשר את כניסתם של מהגרי עבודה בחסות הסדרי-כבילה, ותוך כדי כך לעלות מדרגה בכל מה שנוגע לפגיעה בזכויות יסוד וזכויות חברתיות של בני אדם.

נראה שהחשש מפני תלות בכוח העבודה הפלסטיני פעל בנקודות זמן מסוימות כמו מטה קסם גם על מי שהיה מודע היטב למשמעות של מתן היתר להבאת עובדים זרים, גם בקנה מידה קטן. מטה הקסם הזה איפשר את מה שהמחברות מכנות "החגיגה הגדולה", זו של הזרמת עובדים בקנה מידה גדול באופן יחסי. וכך, אם במהלך 1992, שנה שידעה עלייה באבטלה, קטן מספר ההיתרים להעסקת מהגרי עבודה, המחברות מספרות על גיוס נרחב של מהגרי עבודה לחקלאות ולבניין בשנים 1993-1996. התלות בעבודה פלסטינית קרסה בפועל, ובמקביל עלה כוחם של מי שעמדו מאחורי הבאת מהגרי-עבודה - מעסיקים וחברות כוח אדם. "החגיגה הגדולה", מתברר, פועלת לפי חוק כלים שלובים, שהרי הדרישה לכוח עבודה זול נותרת בעינה ורק הניצבים מתחלפים.

תיעודו של התהליך הכמו-ידוע מראש אכן מגיע לסיומו הצפוי. במלים אחרות, היה ידוע מראש וגם היה מי שהתריע כי בהדרגה נהפכים ענפי תעסוקה מסוימים לנישות ייחודיות לעובדים הזרים (כמו לדוגמה עם עובדים סיעודיים). ההשלכות של תהליכים אלה אינן מתמקמות דווקא בתפר שבין הפוליטי למדיני, ומבחינה זו נמנע הספר מלעסוק בכל טווח ההשלכות. עם זאת, אי אפשר להבין את הממד החברתי-תרבותי של הגירת-העבודה בישראל מבלי להבין את התהליכים המתוארים ב"עובדים וזרים".

מי שקורא את "עובדים וזרים" אינו יכול שלא לתמוה כיצד מדינה, שחרטה על דגלה את האתוס של "עבודה עברית", איפשרה לדברים להגיע לשינועם של בני אדם על פני יבשות וימים תחת חסותם של הסדרי כבילה. מצד אחד, אומרות המחברות, הכבילה "באה להגן על האינטרס של המעסיקים בהוזלת עלויות ההעסקה של עובדים על ידי צמצום ניידותם בשוק העבודה; ומצד אחר היא גם עונה על האינטרס של מנגנוני מדינה בפיקוח על זרים, באמצעות מתן תמריצים וסובסידיות למעסיקים אשר יעדיפו מהגרי עבודה מתועדים על פני אלה שאינם מתועדים" (עמ' 101). הקורא משפשף את עיניו בפליאה על האופנים שבהם המדינה רומסת זכויות יסוד של בני אדם.

אף שהספר אינו עוסק בקשר בין האבטלה בישראל למה שבפועל ניתן לכנות בשם "עלייתה של הגירת העבודה", וגם ממעט לעסוק בתהליכים חברתיים-תרבותיים, הוא גם מתייחס ל"רחשים" מלמטה, כמו אלה המחלחלים לדיון בוועדת הכנסת לבחינת העובדים הזרים (עמ' 160). יש בספר גם התייחסות חשובה לקהילות של המגרים עצמם, ולמצב הפרדוקסלי שנוצר בישראל, ולא במדינות אחרות, שמיטיב עם מצבם של מהגרי-עבודה ללא היתר בהשוואה לאלה שיש להם היתר שהייה.

"עובדים וזרים" פותח לפנינו חלון לכל אלה, וגם מעניק לנו ניתוח היסטורי וחברתי-פוליטי של הגירת-העבודה בישראל. זהו ללא ספק ספר חובה לכל מי שיש לו נגיעה בנושא, ולכל מי שמתעניין ומבקש להבין את התהליכים המרכזיים בהתעצבות פניה של מדינת ישראל לקראת מלאות לה 60, ואת ההשפעות של תופעות גלובליות על תהליכים המתחוללים מתחת לאפינו ממש.