| מקור וקרדיט : אורי דרומי , עיתון "הארץ" סופיה גלפמן נולדה בעיירה וולוצ'יסק שבאוקראינה, וגדלה בקורדלבקה שבאזור קלינוב. כאשר פלשו הגרמנים לברית המועצות, ביוני 1941, ניסתה המשפחה להימלט מזרחה, אך נלכדה בעיירה מונסטירישצ'ה. אחרי כשנה נלקחה המשפחה להוצאה להורג בפאתי הכפר. אמה של סופיה הראתה לגרמנים אישור ששמה ורה גורודיסקיה, וטענה כי אינה יהודייה. מפקד המשטרה המקומית, שאהד את המשפחה, אישר את הדבר. האב נגרר מן המקום, והאם רצה בעקבותיו וכמעט שנלקחה עמו, לולא משכה אותה סופיה בכוח. ירי מקלעים שנשמע זמן קצר אחר כך בישר את קצו של אביה.
שנה נוספת עברה, ושוב הצילה סופיה את אמה, בחלצה אותה באמצעות אישור רפואי ממשלוח לגרמניה. היא עצמה נכלאה במחנה מעצר בוויניצה, מועמדת לגירוש, אך ביולי 1943 הצליחה להימלט אל היערות והצטרפה לפלוגת הפרטיזנים על שם שצ'ורש. בחורף 1943 היא השתתפה במארב לטור גרמני בקרבת העיירה בריטבקה. בקרב שהתפתח נפצע אחד הסיירים, סיבה יגורוב, וסופיה זחלה תחת אש לחלצו. הגרמנים השליכו לעברם רימון, אך היא הצליחה להטילו בחזרה ולשתק את האש הגרמנית. על כך זכתה בעיטור.
באביב 1944 נפלה סופיה בידי הגרמנים ועברה חקירות בעינויים קשים במטה הגסטאפו בעיר באלטה. "החברה גורודיסקיה עמדה בגבורה במצוקות האלה כבת נאמנה של המולדת", נכתב בתעודה שקיבלה בשלהי המלחמה מהשלטונות הסובייטיים. היא הצליחה לברוח, חזרה לוויניצה ושם מצאה את אמה ואחיה, שכבר התבשרו כי "מתה מות אמיצים".
היא חזרה אל הפרטיזנים ולחמה בשורותיהם עד הניצחון על גרמניה. "הייתי צעירה, לא מכוערת, זמרנית", סיפרה בעדותה לספר "עדות מאוחרת"; "חוויתי דברים רבים, איבדתי את אבי, לא קיוויתי להישרד, ואולי זו הסיבה שלא פחדתי משום דבר". ד"ר יוסף מליאר מבית לוחמי הגיטאות, שגבה את עדותה, אומר שהיתה מהמרשימות שבעדויות הפרטיזנים.
אחרי המלחמה היא נחקרה פעמים רבות על ידי הקג"ב, כיצד זה שרדה. היא התחתנה עם עמנואל זאיצב, וילדה לו את מרינה ופאולינה. ב-1991 עלתה המשפחה לארץ. סופיה הפכה לאשת עדות ב"יד ושם", וד"ר עירית אברמסקי, מנהלת התוכניות ברוסית במוסד, מספרת כי היתה כריזמטית, וכי סחפה את שומעיה. זה לא כבר זכתה בתואר "מלכת היופי של גיל הזהב". |
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 