הלן פישר היא אנתרופולוגית ידועת שם, מרצה באוניברסיטת רטגרס, אשר זכתה בפרס הנכבד של "האגודה האמריקנית לאנתרופולוגיה" על מחקריה ופרסומיה. פישר, חוקרת נודעת מאוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי, מתמחה בתחומי אהבה, מין והיחסים שבין המינים.
הלן פישר היא גם ביוכמיאית שהוגדרה כעילוי בארה"ב. מלבד כישוריה אלו , פרופסור הלן פישר היא גם פסיכולוגית אבולוציונית בעלת תואר שלישי בתחום. לאחרונה פרסם עיתון הלוס אנג'לס סדרה של מאמרים על פרופסור הלן פישר וחשיבות מחקריה .
היא כתבה כמה ספרים על חקר האהבה ועל נשים (רובם תורגמו לעברית), היא סבורה שיש שלושה מנגנונים מובחנים שמגדירים את ההתנהגויות המיניות שלנו. הראשון זה יצר המין שמכתיב לנו לחפש פרטנרים מיניים, השני הוא משיכה מינית שגורמת לנו להתמקד בבני זוג ספציפיים, והשלישי הוא המנגנון שגורם לנו להתמקד באדם אחד לטווח ארוך.
להלן פישר יש תיאוריות אבולוציוניות שלא תמיד מקובלות על שאר החוקרים בתחום. לא בטוח שהמנגנונים הללו באמת מובחנים זה מזה, ולא מבטאים למשל צרכים שונים שמשתנים בהתאם לתקופות בחיים. להלן פישר יש תיאוריה שנויה במחלוקת שלפיה אהבה רומנטית אורכת בממוצע 12-18 חודשים. לפי התיאוריה שלה, בני אדם לא עוצבו לחיי זוגיות ארוכה אלא הם מה שהיא קוראת "מונוגמיים סידרתיים". כלומר, מתרכזים באדם אחד, ואחרי שהאהבה שוככת עוברים לבא.
אהבה היא אחת החידות הגדולות והמבלבלות ביותר שקיימות, וזה בכלל לא משנה כמה קשרי זוגיות הספקת לצבור ברזומה הרומנטי שלך. למרות שקשה למדוד אותו, חוקרים מנסים לרדת לעומקו של הרגש המתעתע הזה בכל פעם מחדש.
ניסיונות למדוד שינויים מוחיים אצל אנשים מאוהבים כבר נעשו בעולם, באמצעות מכשירי סריקה מוחית. לאחרונה פרסמו חוקרים מבית הספר לרפואה אלברט איינשטיין שבניו יורק בכתב העת לנוירופיזיולוגיה, כי שלבים מוקדמים של אהבה רומנטית מאופיינים בשינויים מוחיים באזורים עשירי דופמין, ואילו אהבה בשלביה המתקדמים מאופיינת בפעילות באזורי מוח שמגיבים לעלייה במוטיבציה.
נמצא כי אזורי הפעילות שנקשרו באהבה רומנטית סוערת היו בעיקר בצד הימני של המוח, ואילו אזורי הפעילות שנקשרו למשיכה לפניו של בן הזוג היו בעיקר בצד המוח השמאלי. במעקב אחר הנבדקים התגלה שאזורי מוח משנים את אופי פעילותם ככל שהאהבה הרומנטית נמשכת. מחקר של ד"ר הלן פישר, איתר אזור בגרעינים הבזאליים שבמוח, שמאופיין בפעילות בזמן אהבה רומנטית ממושכת בלבד. האזור מופעל על ידי הורמון הואזופרסין.
בספר Why We Love: The Nature and Chemistry of Romantic Love, מנסה האנתרופולוגית האמריקאית ד"ר הלן פישר להבין את התעלומה בעזרת מחקר מקיף, שכלל סריקה מוחית של אנשים שמצויים תחת השפעת רגשות התאהבות עזים.
מה זאת אהבה?
בספרה "אנטומיה של אהבה" כותבת הלן פישר כי הכול מתחיל במולקולה קטנה הנקראת פנילאתיל אמין (AEP) ולה חוברים שני נירוטרנסמיטורים: נוראפינפרין ("בן דודו"של האדרנלין) ודופמין. רמתם הגבוהה של ההורמונים הללו במוח גורמת תחושה של התרוממות-רוח ושיכרון חושים. מיכאל ליבוביץ מהמכון הפסיכיאטרי במדינת ניו-יורק סבור כי תחושת האהבה מוקנית בעקבות ההתקשרות בין AEP, נוראפינפרין ודופמין לקולטנים של תאי העצב במערכת הלימבית שבמוחנו, האחראית על הרגשות. במצב של שיכרון אהבה הקולטנים רוויים ככימיקלים האלה.
לאחר כארבע שנים, טוענת פישר בספרה, האהבה הראשונית פגה, ואת השלב השני בחיי האהבה ממלאים הנירוהורמונים האופיאטיים (הדומים לאופיום), הם האנדורפינים, סמי ההרגעה הטבעיים של הגוף. אלה דוחקים, ככל הנראה, את מולקולות ה- PEA מקצות תאי העצב במוח, ואת מקום שיכרון החושים תופס תהליך ההתקשרות בין בני הזוג. תהליך זה מביא להרגעת סערת הרגשות הראשונית ומנחיל לבני הזוג תחושת יציבות ומרגוע, שקט נפשי וקשר עמוק. על פי פישר, זהו שלב מעבר בחיי הנישואין, ובשלב זה, עלולים להתרחש גירושים. ואכן, בסטטיסטיקה שנערכה בארה"ב בשנת 1986 נמצא שיא בגירושים בין 2 ל4- שנים לאחר הנישואין. בפינלנד ב1891- נמצא השיא אחרי ארבע שנים, במצרים בשנת 87' נמצא השיא לאחר שנת נישואים בודדת, ועקומה עולמית מראה שיא באחוזי גירושים לאחר 4 שנות נישואים. פישר טוענת, כאמור, כי זה הזמן שבו יורדת רמת הורמוני האהבה, ולכך, יש תפקיד אבולוציוני. לדעתה דפוס התנהגות זה נובע מלחץ אבולוציוני של פיזור הגנים. תקופה של 4 שנים מאפשרת לזוג להקים צאצאים, ומשעשו זאת הם יכולים עתה להיפרד כי את חובתם הביולוגית כבר מילאו. אפשר אפוא לצאת לדרך מחדש ולפזר שוב את הגנים. ועוד: החלפת בת הזוג מבטיחה לגבר צאצאים חדשים מבת זוג אחרת; בדרך זו הוא מגדיל את השונות הגנטית של צאצאיו, ומעלה בכך את סיכויי הישרדותם של הגנים שלו.
הלן פישר בדקה את השנתונים הדמוגרפיים של האו"ם משנת 1947. היא מצאה שרוב מקרי הגירושין מתרכזים בשנה הרביעית לנישואין (נתון זה אינו סותר את הממוצע הסטטיסטי המקובל, שלפיו ממוצע הגירושין הוא בשנה השביעית לנישואין), כלומר שנה עד שנתיים מתום שיכרון האהבה. פישר מבחינה בין אהבה כפייתית (infatuation) לבין קשר רגשי ( attachment) יציב ורגוע. שלבים אלה, היא גורסת, לרבות הניתוק לפני הפירוד (השלב השלישי), מוכתבים על ידי מנגנונים גנטיים אבולוציוניים.
בספרה החדש בארה"ב, הנקרא "למה אנחנו אוהבים, הטבע והכימיה של אהבה רומנטית", היא מפרסמת ניסוי שערכה בהשתתפות 40 מאוהבים, גברים ונשים, שאותם חיברה ל-MRI וגילתה שכשאשר מראים להם את תמונת אהוביהם נרשמת פעילות באזור מסוים במוח, המעידה לדעתה על כך שאהבה רומנטית היא דחף (דרייב) יותר מאשר רגש. גם "המין הראשון" עמוס בסימוכין מדעיים ושלל מקורות וציטוטים, אולם יש מי שסבורים שקביעותיה והערכותיה הולמות ספר אנתרופולוגיה פופולרי יותר מאשר מחקר מדעי של ממש.
לפישר הגרושה, שבמקור היא מהאזור הלבן המבוסס של ניו קיינן בקונטיקט והיום חיה באזור המאוד-לבן-ומבוסס של האפר איסט סייד במנהטן, יש גם לא מעט מבקרים אידיאולוגים. פמיניסטיות, בעיקר מדור המייסדות, לא אוהבות את קביעתה שבעצם גברים ונשים שונים ביולוגית וההבדלים האלה משפיעים על כישוריהם ולפיכך אין ולא צריך להיות ביניהם תואם מלא.
הבולט בהבדלי החשיבה בין גברים לנשים, לדבריה, הוא נטייתם - המולדת - של הגברים להתמקד ביעד מוגדר אחד. גברים יודעים להתמקד בדבר אחד, היא כותבת, ובדרך כלל מגלים קוצר רוח כלפי עניינים מרובי מוקדים. הם מעדיפים להתעלם מנתונים שנראים "לא שייכים", מהבעיה בהקשרה הרחב, ולהתמקד במשימה שלפניהם בנתיב לינארי שיביאם ישירות לפתרון. ההסבר האנתרופולגי-אבולוציוני שלה לכך שגברים כל כך ממוקדים הוא שהגברים הראשונים עסקו בעיקר בציד של חיות גדולות, ובשעת המרדף היה עליהם להתכונן ואז ברגע המתאים לתקוף. הציידים ששרדו היו אלה שהיטיבו להתרכז ולהתמקד בעבודה. כך התפתח בהדרגה המוח הגברי הרואה צורך בהתרכזות במשימה ודוחק מחשבות משניות.
"לנשים, לעומתם, "יש יכולת שאני קוראת לה 'חשיבת-רשת'", היא אומרת. המוח הנשי חושב באופן הקשרי יותר, היא מסבירה, האשה נוטה לאסוף ולשלב נתונים רבים יותר ולקשר בינם. כשנשים מקבלות החלטות, הן שוקלות משתנים רבים יותר ולוקחות בחשבון השלכות רבות יותר (לא פלא, היא מעירה, שנשים מסוגלות לעשות בו בזמן כמה עבודות שונות). גם אצלן המקור לשיטה המכלולית הוא באמהותיהן הקדמוניות, שהיה עליהן לגדל ילדים בתנאים מסוכנים בעודן מלקטות אוכל, שומרות על האש ומבשלות."
הלן פישר, אנתרופולוגית העוסקת בחקר רגשות. צילום הוידאו של ההרצאה נמצא באתר המדהים של TED . ההרצאה באורך 25 דקות ומדובר ב-25 דקות מרתקות.- אם אין לכם את הזמן להקדיש לזה, אל תכנסו ללינק. אי אפשר להתרשם ממה שקורה שם ב-2-3 דקות.
ראה גם מקורות המידע הבאים :
What makes a relationship last
This is your brain on love
הבלוג של גיל גרינגרוז , פסיכולוג
פרופסור צבי נאור , כתב העת גלילאו , נובמבר -דצמבר 1996 , ע"ע 47-49
צבי ינאי , אהבה עד כלות
הרהורים על הכימיה של האהבה
מהפיכה עם חזייה
דן אבן , סודות האהבה
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 