מקור וקרדיט:
עמיה ליבליך - מוסף הארץ-ספרים הפסיכולוגיה המודרנית, בתה של הפילוסופיה, שהגיחה לעולם התרבותי כתחום עצמאי בשלהי המאה התשע-עשרה, איננה כוללת עיסוק בחטא ובעונשו. מכיוון שהפסיכולוגים הראשונים שאפו להיות מדעיים בכל מחיר, לפתח מדע שידמה לפיסיקה או לפחות לביולוגיה, הם ויתרו על בחינה ושיפוט של ההתנהגות האנושית בהתאם לאמות מידה מוסריות או דתיות כלשהן.
הקריאה בספרו של קליינברג מגלה עד כמה ויתרה הפסיכולוגיה האקדמית על חקר שאלות אנושיות מהותיות ובכך רוקנה עצמה ממשמעות לטובת השיח המדעי.
מי מאיתנו איננו חוטא? עצם השימוש בביטוי "חטא" מצריך מסגרת של מערכת מוסרית, אתית או דתית, הקובעת מה טוב ומה רע, וכיצד על האדם להתנהג. כל אדם נורמלי נושא בחובו מערכת שכזו, בין אם יש ביכולתו להביע אותה בצורה מסודרת ובין אם לאו. כאשר אנו חווים סטייה מקביעות אלה - אנו יודעים כי חטאנו. עבור האדם המוסרי, החטא יוצר הרגשת אשמה, וידוי, חרטה ותיקון. אך יש שמתיקותו של החטא מולידה התמכרות לדרכו, תהא אשר תהא התוצאה לעצמנו או לזולת.
ספרו של קליינבר ג מעודד לערוך לא חשבון נפש של הפסיכולוגיה, אלא גם חשבון נפש פרטי - האם ומתי חטאתי אני בעצלות, קנאה, תאווה, גרגרנות, רדיפת בצע, זעם, גאווה וצדקנות (אלה שבעת החטאים שבחר המחבר, בעקבות המסורת הנוצרית, להביא לפנינו בספר).
להמשך הסקירה במוסף הארץ
איסוף ועיבוד : דנה רוטמן , עורכת תוכן , פרויקט הגורם האנושי , מרילנד
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 