בעידן של חוזים אישיים ותרבות עבודה הדורשת מהעובד הזדהות מוחלטת עם מקום העבודה, גם ללא הבטחת תנאי עבודה ראויים, התוצאה היא שיותר ויותר אנשים נדרשים לעבוד לפחות 50 שעות בשבוע.
אין בידי העובד ברירה אלא לעבוד את השעות הנוספות, כדי לשמור על משרתו: התחרות על כל מקום עבודה קשה, ועובד שלא ילך בתלם יוחלף. בעידן של חוזים אישיים ותרבות עבודה הדורשת מהעובד הזדהות מוחלטת עם מקום העבודה, גם ללא הבטחת תנאי עבודה ראויים, התוצאה היא שיותר ויותר אנשים נדרשים לעבוד לפחות 50 שעות בשבוע.
מי שמשלם את המחיר הוא העובד, ששעות הפנאי שלו הופכות קודש לשינה ולניקוי ראש מול הטלוויזיה; המשפחה, שמתפקדת ללא נוכחות משמעותית של ההורים העובדים, ומערכות היחסים החברתיות של העובד, ההולכות ומתמעטות.
העובדה ששעות העבודה החוקיות בישראל מתאימות לעולם השלישי או לאנגליה של סוף המאה ה-19 מעציבה. העובדה שגם שעות עבודה אלו אינן נשמרות ומועלות קורבן בשל הצורך של המעביד למקסם רווחים, מעציבה אף יותר. אין סיבה ליום עבודה של יותר משמונה שעות או לשבוע עבודה של יותר מארבעים שעות;
אני ממליץ לקרוא את הספר הקטן והחזק "הזכות לעצלות" מאת פול לפארג שראה אור בהוצאת "נהר ספרים" בתרגום מצרפתית של תמר קפלנסקי. לפארג, חתנו של מארקס ואחד ממייסדי המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, יוצא בלהט כובש לב ושכל נגד "דת העבודה" המטריפה את דעתם של העובדים ומנצלת אותם בדרכים מתוחכמות. למרות שהספר ראה אור בצרפת בסוף המאה ה-19 ,הוא נקרא כאילו נכתב היום.