ספרה הקצר והחשוב של שולמית ולפיש - טוענת רבנית בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית ומדריכה בכירה במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב - עוסק באחרונה מבין תופעות אלו, אך מזווית ספציפית מאוד: נשים שיוזמות גירושין. מדוע נשים יוזמות את תהליך הגירושין? האם יש מכנים משותפים לנשים אלו? מהם הקשיים שעוברות נשים שמחליטות ליזום גירושין? כיצד מקבלת אותן המשפחה והחברה סביבן? מתוך שאלות אלו עולות בעקיפין גם שאלות נוספות הנוגעות לתקופת הקדם-גירושין: האם יש סימנים מקדימים למערכת יחסים שעתידה להסתיים בגירושין? ואם כן, מהם ומה ניתן ללמוד מהם?
ספרה של ולפיש, המבוסס על ניתוח המקרים של אחת-עשרה נשים שיזמו גירושין, מתמקד בשאלות אלו גם מבלי לשאול אותן באופן מפורש. הנשים שסיפוריהן מובאים בספר שונות זו מזו בגילן, ברקע שלהן, בהשתייכותן הדתית והעדתית, במספר השנים שהיו נשואות, במספר הילדים שלהן, השכלתן, הרקע המקצועי שלהן וכדומה. לכאורה, המכנה המשותף היחיד ביניהן הוא העובדה שבסיכומו של דבר, גם במקרים שהרצון להיפרד היה מלכתחילה של הבעל, הנשים הן אלו שיזמו את תהליך הגירושין ונטלו על עצמן לגלגל את ההליך, עם או בלי תמיכה מהמשפחה ומהסביבה. עובדה זו לכאורה אמורה להצביע על כמה קווי אופי משותפים, ואכן נראה שכך הדבר גם אם הוא לא נאמר בספר באופן ישיר.
ולפיש החליטה לחלק את הספר לשישה שערים בהתאם לסיבות שהובילו לגירושין. לאחר הקדמת המחברת, כל שער מחולק לפרקים שבהם מופיע סיפור האישה שהתגרשה מסיבה זו. המחברת גם ביקשה מכל מרואיינת להעניק כותרת לסיפורה, שמתמצתת בכמה מילים את תחושתה לגבי נישואיה וסיפור גירושיה. וכך בשער הראשון, אלימות, אנחנו פוגשים את חן, שמכנה את סיפורה "חזקה מהרוח", ואת שרה המכנה את התהליך שהביא לגירושין שלה "שתלטנות היא אלימות". שער זה, שהיה עבורי הקשה ביותר מכל שערי הספר, מביא שני סיפורים, שונים אך דומים, של נשים שהתחתנו בצעירותן עם גברים שהפעילו עליהן אלימות פיזית ומילולית וניסו תוך כדי הנישואין לנתק אותן מסביבתן החברתית והמשפחתית. האם היו סימנים מקדימים לכך? לשתי הנשים שסיפורן מופיע כאן נראה שכן. עוד בתקופת החיזור ניתן היה להבחין בקווי אופי בעייתיים אצל הבעלים לעתיד, שהעידו על הרצון לשתלטנות על בנות הזוג שלהן לעתיד ולבלעדיות עתידית בחייהן. מדוע, אם כן, המשיכו בקשר ונענו לחיזורים, שואלת המחברת, וזוהי אולי שאלת המפתח להבנת מערכת ההדחקה של הנשים, הניסיון להשלים עם הבלתי-נמנע כתוצאה מלחצים חברתיים, משפחתיים, או אולי התחושה של "כנראה זה מה שמגיע לי". אם כן, מה בכל זאת הניע את הנשים הללו לפרק את החבילה? אצל שתיהן מדובר באופן ישיר או עקיף בילדים וביחס הבעייתי ואף האלים של הבעל כלפיהם.
למאמר המלא של ד"ר ג´ודי באומל-שוורץ